אייך זה ש...

תחשבו שניה, ותשאלו את עצמכם, אילו רגשות הייתם רוצים לחוש יותר?




תחשבו שניה, ותשאלו את עצמכם, אילו רגשות הייתם רוצים לחוש יותר. אילו רגשות, שהם נעימים יותר, שהם שמחים יותר, הייתם רוצים שיהיו חלק יותר גדול מחיי היום יום שלכם.


אתם יכולים להיזכר בפעם האחרונה שהרגשתם רגשות כאלה, איך הרגשתם, באיזו סיטואציה זה קרה. מה גרם להם?


האם זה היה משהו שראיתם, או איזה משפט שמישהו אמר. אולי זו היתה מחשבה שעברה לכם בראש. 

ויכול להיות שככל שתחשבו על זה יותר, ההבנה הזאת תלך ותגדל, ותשנה משהו בדרך המחשבה שלכם, בהסתכלות שלכם, עכשיו.


ואחרי שהתחלתם ממש להרגיש את זה, למה התחלתם לשים לב? במה התמקדתם? לכל דבר כזה יש את הדברים שמתחילים אותו, שגורמים לו לקרות, משהו שאולי לא שמתם עליו את האצבע באותו הרגע, אבל עכשיו כשאתם חושבים עליו, אז אתם מתחילים להבין מה זה בדיוק היה. ויכול להיות שככל שתחשבו על זה יותר, ההבנה הזאת תלך ותגדל, ותשנה משהו בדרך המחשבה שלכם, בהסתכלות שלכם, עכשיו. 

בכל רגע אתם יכולים לשמוע משהו, לראות משהו, לשים לב למשהו שיעלה אותם חזרה


כי בין אם עבר מעט זמן, או הרבה זמן, אנחנו זוכרים את הכל, את כל הפרטים הקטנים ששינו והשפיעו, וגרמו לתחושות הטובות האלה. ואפשר שהזיכרון שלהם מתבטה במחשבות, בתמונות בצלילים, ואולי רק בהרגשה. 
הדרך שבה אתם זוכרים אותם היא דרך מצוינת שמתאימה לכם. כי בכל רגע אתם יכולים לשמוע משהו, לראות משהו, לשים לב למשהו שיעלה אותם חזרה. הפוסט הזה שהוא חלק מהבלוג הזה, גרם לי הרבה פעמים, תוך כדי שקראתי בו שוב ושוב פוסטים שכתבתי, או שכתבתי פוסט חדש, להיזכר ברגשות מסוימים, באותם ארועים מסוימים, מהסוג שזכור אצלנו לטובה. 

הזכרונות והרגשות האלה, הם דברים שילכו ויתעצמו כשתחלקו אותם עם אנשים אחרים


ועכשיו, כשחזרתם ונזכרתם, ושמתם לב לאותם דברים. שיכולים להיות כל דבר, צליל, תמונה, מראה רייח. עכשיו כשאתם יודעים מהם אותם טריגרים שגרמו לכם להרגיש יותר שמחה,יותר אנרגיה, יותר רגיעה, ואולי גם יותר הנאה. יהיה לכם הרבה יותר קל לשים לב לדברים האלה, ולכן גם להגיע אל התחושה הזאת, ולהנות ממנה הרבה יותר ולעיתים יותר קרובות.
 ותוכלו לשים לב, אייך התחושה הזאת הולכת ומתעצמת, כל פעם שאתם נזכרים בה שוב, היום ובימים הקרובים, עד שהיא תהפוך לחלק מהחיים שלכם, שאתם יכולים להנות ממנו בקלות בכל רגע ורגע.

מתנות שנתתי לעצמי בעבר וכבר שכחתי שקיבלתי אותן


הזכרונות והרגשות האלה, הם דברים שילכו ויתעצמו כשתחלקו אותם עם אנשים אחרים, בין אם זה דרך תצלום שתראו להם, אולי שיר שתזכירו להם, ואולי רק משפט קטן ועוצמתי, שמתחיל במילים "אתה זוכר ש..." או "אתה יודע מה עשיתי היום? חשבתי על...".


הפוסט הזה נכתב בהשראת תחושות שכאלה שעלו ממני מהתת מודע שלי. מתנות שנתתי לעצמי בעבר וכבר שכחתי שקיבלתי אותן. אבל היום קיבלתי אותן שוב. אילו מתנות נפלאות אתם קיבלתם, ואיפה תשימו אותן עכשיו שתוכלו להשתמש בהן שוב ושוב.


שיהיה סוף שבוע מצויין, שפי

NLP

שבוע שעבר השלמתי את הקורס מאסטר ב NLP, אפילו קיבלתי תעודה.
עכשיו, אחד הדברים המעניינים ב NLP, זה שקשה קצת להסביר מה זה בדיוק.


אז חשבתי על זה קצת, כשעשיתי את הליכת הבוקר שלי. כי רציתי כן לכתוב לכם משהו על NLP, ואחרי הרבה מחשבה, הגעתי למסקנה, שיהיה יותר מעניין להסביר מה NLP עושה יותר טוב, מדברים וטכניקות אחרות שקשורות לפיתוח עצמי.




אז מה שהגעתי אליו, זה ש NLP לימד אותי על עצמי.
אני כבר שנים ארוכות מתעסק בפיתוח עצמי בדרכים שונות, ואני מאוד פתוח לדברים חדשים. אבל בהרבה דברים שאנשים יכולים ללמוד, אתה ניגש למשהו חדש, לומד ממנו משהו חדש (במקרה הטוב), משתמש במה שלמדת (במקרה הממש טוב) ואז מאמץ אותו (רוב האנשים לא, אולי אתם כן)


ובכן כשזה הגיע ל NLP ובעיקר למאסטר, גיליתי שהיו לי הרבה דברים חדשים ללמוד על דברים שכבר ידעתי, ואז גיליתי שיש דברים על עצמי שאני לא ממש יודע. 

קרה לכם פעם שהבנתם משהו משמעותי על עצמכם, שברגע שהבנתם את זה, התרחש שינוי? 


זו חוויה די נדירה, וזה קרה לי שלוש פעמים מאז שהתחלתי ללמוד NLP.


דוגמה אחת היא, שאני מצליח להוריד במשקל. זה משהו שלא הצלחתי לעשות במשך שנים, וזה גם משהו שלא ממש ניסיתי או רציתי לעשות במשך שנים. והיו לי את הסיבות הכי מפגרות לזה, שאתם יכולים לתאר לעצמכם... טוב, לא עד כדי כך מפגרות - אבל מפגרות מספיק. 


דוגמה נוספת היא, שאני עושה דברים שפעם לא הייתי עושה כי לא היה לי את החשק לעשות אותם.
ואני עושה אותם בכייף. אתם מכירים את זה, יש איזה משהו קטן שאתם צריכים לעשות, ואתם דוחים אותו, או נמנעים ממנו, או עושים אותו אבל ממש סובלים תוך כדי? לא היה עדיף לעשות אותו מיד, ועוד בכייף. לא היה עדיף לרצות לעשות אותו עוד לפני שבקשו מכם?


אם המחשבה "ואוו שפי, זה נשמע ממש שימושי" עוברת לכם בראש, אז אתם צודקים. NLP זה דבר מאוד שימושי. זה בדיוק העניין, NLP נותן כלים שאפשר לעשות איתם הרבה מאוד דברים, ולא סתם דברים, אלה דברים שהם משני חיים, לכם ולסובבים אתכם. 


בכנות, אפשר לחזור על החומר של הקורס הראשון שוב ושוב, וכל פעם להוציא ממנו עוד מידע. אני זוכר שכשעשיתי את ה practicioner, באו מידי פעם, אנשים שעשו את המאסטר, וישבו בשיעור. זה היה לי מוזר, כאילו, למה מישהו שיש לו תואר במדעי המחשב, יבוא לשיעור מתמטיקה של תיכון? אבל עכשיו אחרי שעשיתי את המאסטר אני מבין את זה. ברגע שההסתכלות על החיים עולה לרמה גבוהה יותר, אתה חוזר להסתכל על אותם דברים, כי אתה יודע שתראה שם דברים חדשים. 

בקיצור, אם עוד לא למדתם NLP, אני מאוד ממליץ לכם לעשות את זה. יש כמה קורסים מצויינים בארץ, כל אחד עם הדברים היחודיים לו, והגישה שלו. לכולם יש מרצים מעולים, ואני מקווה שבכולם אנשים מקבלים תוצאות כמו שאני קיבלתי לפחות.


אם זה מעניין אתכם צרו איתי קשר, ואני אפנה אתכם, בין אם למסגרת שאני למדתי בה, או לקורס אחר, שבוודאי לא יהיה פחות טוב.


מקווה שנהניתם משבועות, ושיהיה שבוע מצויין, שפי 

Do you have the drive?

אתמול דיברתי עם מישהי שאני מאמן למציאת עבודה. כחלק מהפגישה שאלתי אותה על קשיים שהיו לה שהיא התגברה עליהם, והיא הזכירה את זה שפעם היא פחדה לנהוג. זה גרם לי לחייך חיוך רחב, שמן הסתם הייתי צריך להסביר. והסיפור על החיוך הזה, קרה לפני די הרבה שנים.


*       *         *

בת דודתי מיכל, נשואה כיום כבר די הרבה שנים באושר, יש לה בעל נפלא, וזוג תאומים חמודים. אבל הרבה לפני שהיא ובעלה הפכו לרצינים היא היתה צריכה את העזרה שלי, לא בנושא זוגיות דווקא אלה בנושא נהיגה.
מיכל עשתה רישיון בטסט השלישי שלה. היא לא היתה כל כך מוכנה עדיין לנהוג, אבל הבוחן שלה היה כנראה קצת לחוץ ומבולבל באותו יום, הוא העביר אותה למרות שהיא לא עשתה חניה במקביל, או חנייה בכלל, מלבד העצירה באמצע מגרש החניה של משרד הרישוי.  בכל מקרה, גם שנתים אחרי זה היא פחדה מאוד לנהוג, היא היתה נוהגת לעבודה שלה, שהיתה רבע שעה מהבית, וחזרה וזהו. שום נסיעה לתל אביב או לצפון, בטח לא בלילה, רק לעבודה וחזרה.


בכל מקרה, זה הכל התחיל בסופשבוע, שנפגשנו כל המשפחה, ותכננו את הנופש באילת שתוכנן לסוף שבוע אחרי זה, וכולם מאוד התלהבו, ורק מיכל היתה מאוד שקטה, ונראתה מודאגת. כשדיברתי איתה ביחידות על זה, היא אמרה, ששבועיים אחרי שאנחנו נוסעים לאילת כמשפחה היא אמורה ליסוע עם הבחור שהיא יוצאת איתו, גיא, לצימר בצפון. עד כאן, לא שמעתי בעיה, פעמים חופש באותו חודש, נשמע לי כמו שמחת חג המולד. אבל אז היא סיפרה, שהוא מצפה שהם יתחלקו בנסיעה, והיא לא יודעת אייך היא תעשה את זה, והיא נבוכה להגיד לו שהיא מפחדת לנהוג.


אמרתי לה שהכל יהיה בסדר, ושלאילת, אני והיא ניסע עם האוטו שלה. כשאני אנהג. היא היתה קצת חשדנית - בצדק, אבל היא הסכימה. כעבור שבוע ביום חמישי, התחלנו את הנסיעה מוקדם בבוקר. שמנו את הדברים באותו, אבל כשהיא באה להכנס לצד הנוסע, היא ראתה שאני כבר יושב שם. "שפי, זה לא מצחיק, אמרת שאתה תנהג". "אין בעיה אמרתי, אני אנהג". עברתי לצד של הנהג, היא נכנסה לצד של הנוסע, היא נראתה חשדנית קצת, כי היא ציפתה להתנגדות כמובן. אבל אני פשוט נכנסתי לתא הנהג, והסעתי אותנו... לבית שלי. כשהגענו יצאתי, והתחלתי להוציא את הדברים שלי מהאוטו. "מה אתה עושה?", "זהו," אמרתי, "סיימתי לנהוג להיום, עשיתי את הרבע שעה שלי". "אבל -אילת?". "לא", אמרתי, "אני נוסע רק רבע שעה בכל פעם, אם את רוצה לנסוע לאילת סבבה, אבל אני לא הולך לנהוג עכשיו 4-5 שעות ברצף. "אבל... הם יחכו לנו". "לא אכפת לי, אני פשוט אגיד להם שאני לא הייתי מוכן לנסוע לבד, ושאת לא היית מוכנה להתחלק אז ויתרתי על זה". "הם יכעסו עליך...", "עלינו" תיקנתי אותה. "אבל לי פחות אכפת, זה כלום לעומת מה שהייתי עושה להם כשהייתי יותר צעיר.  זוכרת את הטיסה והלילה במלון בתורכיה, שפיספנו בגלל שאני החלטתי להעלם ביום של הטיסה?". ההורים שלי לא לגמרי סלחו לי עד היום על הקטע הזה". "אבל, אני רוצה לנסוע...". בנקודה הזאת ראיתי את השבירה הקטנה, היא היתה על סף בכי. לא היה נעים לעשות את זה, אבל זה מה שהיה נחוץ. "אוקי, אני מוכן, בתנאי אחד, את מתחלקת איתי בנסיעה - רבע שעה בכל פעם" עצרתי אותה לפני שהיא באה להתנגד. "בסדר" היא לחשה חלושות .


החזרתי את הדברים לאוטו, וניגשתי לצד הנוסע, ופתחתי לה את הדלת. "אני כבר נסעתי רבע שעה, עכשיו תורך. בחוסר רצון היא נכנסה לתא הנהג.

היא נהגה לאט. אני חושב שעשינו משהו כמו שלושה קילומטרים ברבע שעה בתוך ירושלים, חלק גדול מהם על בגין. כשהיסתיימה הרבע שעה עדיין היינו על כביש די מהיר. "תמשיכי עוד קצת עד שיהיה לנו מקום נורמלי לעצור". היא המשיכה עוד 10 דקות ואז התחלפנו. נהגתי רבע שעה, הגעתי למקום שאפשר לעצור והתחלפנו שוב. הפעם היא נסעה קצת יותר מהר, עדין אנשים צפרו, והייתי צריך להרגיע אותה כשנהג משאית עקף אותנו, וצעק שטויות, אבל היא המשיכה לנסוע חצי שעה רצף. כשהחלפתי אותה נסעתי 20 דקות, וככה המשכנו. את השעה אחרונה בדרך לאילת היא נסעה ברצף, ובמהירות סבירה - למשאית, אבל סבירה. בחיי, אני חושב שהנסיעה לקחה לנו 6 וחצי או 7 שעות בהלו, ובחוזר 5 וחצי שעות. הכי הרבה זמן שהייתי ברכב ברצף בחיים שלי.


בסוף שבוע באילת כל פעם שנסענו בתוך העיר נתתי לה לנסוע. אני כיוונתי אותה. ואחד הדברים שקנינו לה באילת היה GPS. בדרך חזרה, היא נסעה בערך חצי מהדרך וחצי שעה אחרונה בלילה.
הפעם יכולנו יותר לדבר, כי היא היתה פחות לחוצה מהנסיעה. דיברנו, הקשבנו לרדיו, היה די כייף.


בשבועים שהיו אחרי זה, היא התחילה לנסוע יותר בתוך העיר, ופעם אחת גם לתל אביב. זה היה מצחיק, באחד הימים קפצתי איתה למרכז העיר, והיא הפעילה את ה GPS, לנסיעה של רבע שעה בעיר שהיא גרה בה כבר 20 שנה. לי לא היה אכפת, מה שעובד עובד.


בסופו של דבר כשהגיעה הנסיעה המובטחת לצימר, היא יכלה לחלוק את הנסיעה עם גיא. גיא היה מספיק נחמד כדי לא להעיר לה על המהירות, והוא גם נהג כשהם היו צריכים לנסוע בלילה.
הוא בטח גם היה מוכן לעשות את כל הנהיגה בעצמו, הוא מאוד אהב אותה. עובדה שהם נשואים עד היום הרבה יותר באושר מרוב הזוגות שאני מכיר. כיום מיכל נוהגת לכל מקום ובכל זמן, והיא אפילו נהנית מזה, מהחופש הזה.  היא עדיין נוהגת קצת לאט לטעמי, אבל זה סבבה.

ועכשיו למשהו שונה ביותר

היום החלטתי לעשות משהו שונה, במקום הרבה מילים ותמונות, חשבתי לעצמי מה ממש יכול לעזור לאנשים להתקדם לקראת המטרה שלהם.


ובכן, הרבה מאיתנו, כולל אני, סובלים מעודף משקל מסויים. עכשיו למשל אני בנקודה, שיש לי עוד מה להוריד, אבל אני שוקל הכי מעט ששקלתי בשנתיים שלוש האחרונות. אייך עשיתי את זה? האם זה היה קשה, ודרש מחויבות עצומה? 


ממש לא, זה יכול להיות ממש קל, אם אנחנו משנים את אייך שאנחנו חושבים, שנים הראו לנו פרסומות שמראות לנו אוכל מהיר וג'אנק פוד, כמשהו טוב. עובדה, רבים מאיתנו ישמחו לאכול מקדונלד, והוא רחוק מלהיות כזה טעים, אפילו אם נשווה אותו להמבורגרים אחרים. רבים מאיתנו מתים (תרתי משמע) על בשר, אבל בואו נודה בעובדות, בלי כל התבלינים, ובלי שצלינו אותו  למוות, בשר הוא לא כזה טעים, הוא אפילו גורם לנו להרגיש די רע אחרי זה. 


אז בואו ותחוו פרסום הפוך, בואו "נפרסם" לכם מאכלים טובים, ונהרוס פרסום של דברים רעים לכם.


בחלק הטוב, אתם תראו תמונות של אוכל בריא, ושל אנשים נהנים מספורט, ומחיים בריאים, תחשבו מחשבות חיוביות בזמן שהתמונות נעות אליכם  כמו "יאמי", "איזה יופי" או מה שבא לכם שהוא חיובי


בחלק ה"רע" אנחנו נרחיק ממכם דברים שממש לא טוב לכם לאכול ולשתות, אז "איכס" "מגעיל" דוחה" הן מחשבות מתאימות.


אתם יכולים להוסיף גם מוזיקה שמחה לחלק הטוב ומוזיקה מעצבנת או עצובה לחלק הרע.


והינה הלינקים:


טוב


ורע

יס מאסטר :) ... (וקצת על אהבה נכזבת)

אתמול סיימתי את השיעור לפני אחרון בקורס מאסטר ב NLP. 


התחלתי אותו מיד אחרי שסיימתי את הקורס פרקטישינר, שזה הקורס הבסיסי. שני הקורסים הם חוויות חזקות בצורה בלתי רגילה, והם באמת שינו לי את החיים. 


מה שלא ציפיתי לו, זה כמה אני אלמד על עצמי בקורס המאסטר. אני בן אדם שכל הזמן חושב אייך אני לומד יותר, אייך אני מגיע לתוצאות יותר טובות, ואייך אני משפר את עצמי. אני עושה את זה כבר שנים, והתוצאות שלי הן בלתי רגילות, והן מתבטאות בכל תחום בחיי.  אז הייתי בטוח שאני מכיר את עצמי די טוב, ו- ממש לא. היו דברים שברגע שהבנתי אותם, ממש באותו רגע, התרחש שינוי גדול ומשמעותי. אלה היו דברים שממש הפתיעו אותי. 


אני באמת ממליץ לכם לעשות את הקורסים האלה, אם אתם רוצים המלצה יותר ספציפית, תכתבו לי למייל shefyg2@gmail.com

*          *           *


בהמשך למה שסיפרתי על הקורס, אני רוצה לחלוק אתכם טכניקה שפיתחתי במהלך הקורס. 


נהוג לעשות אותה פנים אל פנים, אבל במסגרת המגבלות, תצתרכו להפעיל אותה על עצמכם. היא מספיק חזקה לעבוד גם בצורה כזאת, אבל היא דורשת ממכם ממש להכנס לזה.


אז לטכניקה קוראים happy ending והיא נועדה לעזור במקרה של אהבה נכזבת, או במקרה של קשר שפגע בכם עמוקות. ישנם אנשים שחווים קשר, שבו הם מאוד אהבו את הצד השני, ואז קרה משהו שגרם לקשר להתנתק והם נפגעו מאוד. עד כדי כך, שזה השפיע על אייך הם רואים יחסים, על מה הם חושבים על גברים/נשים באופן כללי, ועל המוכנות שלהם להפתח לקשר חדש.


כולנו רוצים קשר שהוא משמעותי, שהוא אוהב שהוא תומך. אני מאוד שמח שיש לי אותו, אבל אני יודע שהוא תוצאה של ההתפתות האישית שלי בתור בן אדם, ושחלק מההצלחה בקשר הזוגי שלי נובעת מכל מה שלמדתי בקשרים הקודמים. בכל קשר אנחנו מתפתחים וגדלים, אנחנו לומדים משהו חדש על עצמנו על מה שאנחנו רוצים, וזה מקרב אותנו לקראת הקשר שאנחנו באמת רוצים בשביל עצמנו.


בגלל זה חשוב להבין, שגם הסיפורי אגדות שמתארים את הקשר האידיאלי, שמרגע שהזוג נפגש, הם חיו ביחד בעושר ואושר, הם סיפורים שלא התחילו ככה, ואנחנו מקבלים את התמצית המאושרת שלהם, שהיא יותר דומה למה שאתם תספרו יום אחד לילדים שלכם על הקשר שלכם, אחרי שכבר תהיו בקשר שטוב לכם וכל שאר מה שהיה יעלם כולו היה.


אז עכשיו אני אתאר את הטכניקה ואת השלבים שלה, ואתם יכולים לבחור אם לקרוא הכל ולעשות אותה עם עיניים סגורות, או אם אתם חייבים, אתם יכולים לבצע אותה עם עיניים פתוחות.


אז תחשבו עכשיו על קשר זוגי שפגע בכם. קשר שחשבתם שהוא משמעותי, שנכנסתם אליו עם כל הרצון להתאהב, לאהוב לתת, ואולי אפילו זה היה כך לזמן מסויים, אבל באיזשהו שלב כזה או אחר הוא נגמר, ואתם חשתם אכזבה, וכאב, שאולי אפילו מפריעים לכם היום לגשת לקשר חדש, עם אותה פתיחות ורצון. כשאתם חושבים על הקשר הזה, אני רוצה שתראו את הצד השני, אייך הוא נראה, מה הוא לובש, מה הוא אומר, אייך הוא גורם לכם להרגיש. תזכרו בתמונה הזאת, תראו אותה בתוך מסגרת, עם כל הצלילים הצבעים הרגשות, תזכרו מה בלט שם, מה חשבתם, מה הרגשתם, ואייך הצד השני נראה, מה הוא עשה ומה הוא אמר כשהרגשתם את זה. ועכשיו, כשאתם מרגישים שאתם ממש בסיטואציה, אולי אפילו תקרבו את התמונה טיפה אליכם, ותרגישו את זה יותר חזק. זה הזיכרון שלכם.
עכשיו,תדמיינו ספר אגדות גדול ויפה כזה, עם כריכה עבה, אולי היא אדומה, אולי יש שם סרט זהב שמסמן מיקומים בספר. ועכשיו תפתחו אותו בהתחלה, ותקחו את התמונה הזאת של הקשר, ותכניסו אותה לספר, כמה עמודים שהיא צריכה, דמינו את המילים שמתארות אותה נכתבות בדפים, את התמונה של הבן רדם הופכת למן ציור בשחור לבן בנמצא בספר בעמוד שאתם מסתכלים עליו, ועכשיו תמונה בספר, בלי כל הצבעים והקולות, רק אייך שהבן אדם נראה, בשחור לבן, אולי אפילו כציור, כי זה ספר אגדות, ספר על האהבות שלכם, על הזוגיות שלכם. 


עכשיו תתרחקו טיפה אחורה, ולאט לאט תצאו מהגוף שלכם, ותסתכלו על עצמכם טיפה מרחוק, מחזיקים את הספר וקוראים בו. אתם יכולים לרחף טיפה למעלה, ולהסתכל מעט מרחוק בעצמכם עם הספר. אולי בזווית שתראו גם את עצמכם וגם את הספר, ושימו לב, שבגלל שאתם יותר רחוקים, כבר קשה לקרוא את מה שכתוב, ואפילו קשה לזהות את מי שבתמונה. 


עכשיו, אתם רואים את עצמכם מגיעים להכרה, שהקשר הזה, הוא לא אמור להיות חלק מסיפור האהבה שלכם, הצד השני אינו  מתאים, והוא מעולם לא היה מתאים, ולכן הוא פשוט לא צריך להיות שם. ולכן עכשיו אתם  רואים את עצמכם, תופסים את הדף הראשון בספר עם התמונה, קורעים אותו מהספר, מקמטים אותו לכדור נייר, וזורקים אותו כל כך רחוק, שהוא הופך קטן כל כך עד שהוא נעלם. עכשיו, יכול להיות שזה היה העמוד היחיד, ויכול להיות שישנם עוד עמודים נוספים עם הסיפור הזה, אבל גם אם יש, עכשיו אתם רואים את עצמכם, ולוקחים את הדף הבא, קורעים אותו (אתם אפילו שומעים את הקול של התלישה המהירה) מקמטם אותו, זורקים אותו רחוק והוא נעלם. ואם יש עוד דפים, אתם שוב רואים את עצמכם, הפעם אפילו יותר מהר, קורעים את הדפים אחד אחרי השני, מקמטים וזורקים, עד שלא נשאר אפילו דף אחד, שום זכר, למה שאתם כבר אולי שכחתם. 


ועכשיו הספר נקי, כל הדפים רייקים, כמו מחברת חדשה, או פינקס חדש שקניתם בחנות כתיבה, שרק מוכנים שתכתבו עליהם. וזה מה שאתם רואים את עצמכם עושים, אתם אפילו לא יכולים בהכרח לקרוא את המילים שאתם רושמים בספר, ואתם אפילו לא צריכים, אתם יודעים מהם, אלו מילים שמתארות את הקשר שאתם רוצים, בצורה חיובית, את הבן אדם, הגבר או האישה, שאתם רוצים להיות איתם. אייך הם נראים אייך הם מתנהגים. ואתם כותבים את הכל בצורה חיובית, מילים כמו אוהב/ת, תומכ/ת, או כל מילה אחרת או מישפט שמתארים בצורה חיובית את מה שחשוב לכם, את מה שאתם מחפשים. ואתם רואים שלמרות שאתה מסתכלים על עצמכם כותבים, בעמוד אחד, גם שאר העמודים שאחריו מתחילים להתמלא, ואתם כל כך רוצים לראות את זה מקרוב, שאתם נכנסים במהירות בחזרה לגוף שלכם, ועכשיו אתם רואים את הספר דרך העיניים שלכם, ואתם קוראים את כל הדברים הנפלאים בקשר שעומד לבוא, ואתם מסתכלים על התמונה של הבן זוג, והיא כאילו עדיין מצוירתת ונוצרת מול עיניכם, והיא עדיין מעומעמת ולא ברורה, אבל יש בה המון צבעים המון תנועה, ואתם יכולים לראות את כל התכונות שאתם מחפשים שם, את כל הדברים החשובים, ואולי דברים נפלאים אפילו יותר, שאפילו לא חשבתם עליהם עד עכשיו. ועכשיו כשאתם יודעים שהסיפור כבר נכתב, והוא מוכן להתרחש עבורכם, אתם יכולים לפתוח את העיניים במידה וסגרתם אותן ולהרגיש מצויין.

*      *        *


אם אתם זוכרים, בתחילת הפוסט סיפרתי לכם על משהו מאוד מיוחד שגיליתי על עצמי, שחשבתי שאני יודע. היו למעשה כמה דברים כאלה, ואחד מהם היה, כמה הזוגיות שלי חשובה בשבילי.


אם עשיתם את הטכניקה בעיניים פקוחות תוך כדי קריאה, ואתם רוצים להשיג תוצאות טובות אפילו יותר, ואתם חשים שיש צורך בכך, אתם יכולים לחזור על זה בעיניים עצומות. 


לטכניקה יש השפעה עצומה, והיא הולכת וגוברת ככל שעובר הזמן, וככל שנזכרים בכל מיני דברים שאולי רשמתם, כמו אילו תכונות אתם מחפשים מה חשוב לכם, ומה אצלכם ימשוך את האדם המתאים לכם.


שיהיה לכם המשך שבוע מצויין - שפי

כוס תה

איש אחד בא לרופא, ואומר לו "דוקטור, כל פעם שאני שותה תה, יש לי דקירות בעין" אז הרופא אומר לו "אולי תוציא את הכפית מהכוס לפני שאתה שותה".

אנשים שמבינים עניין, יודעים מה המשמעות האמיתית של כאב או בעיה. הם שם בשביל לעזור לנו. הכאב מאותת לגוף על משהו שצריך לטפל בו. בעיה היא פשוט אתגר שמראה לנו איפה אנחנו צריכים לצמוח. 


הפתרון הכי בסיסי לבעיות הכי בסיסיות הוא לברוח מהן. כשהיינו עוד אנשים קדמונים, כאב של אש או של קוצים, או של רעב, או פחד מחיות מסוכנות עזר לנו בכך, שהוא כיוון אותנו לברוח ולשמור על עצמנו. אבל העולם שלנו מאוד שונה ממה שהוא היה אז. לפחות בשבילנו. בשביל חיות שאינן בני אדם, מנגנון הבריחה הוא עדיין הפתרון הכי טוב שיש להם, אבל אנחנו יצורים הרבה יותר חכמים ומתוחכמים. יש לנו שפה, אנחנו מסוגלים לחשיבה מורכבת, ובכל זאת ישנם הרבה מאוד אנשים, שפותרים את רוב הבעיות שלהם על ידי בריחה. 


כמה פעמים קרה, שהפסקת לעשות משהו, כי פחדתם מהכאב שכרוך בו. או שאולי נמנעתם מהבעיה לגמרי.


האם אתם סובלים מקושי כלכלי?
האם אתם סובלים מעודף משקל?
האם אתם סובלים בגלל שאתם מעשנים?
האם אתם סובלים כי אתם לבד?

אם אתם סובלים מאחד מהדברים האלה, מיותר מאחד, או אולי גם מדברים אחרים. תעצרו שנייה, ותשאלו את עצמכם, ממה אתם בורחים?


האם לקחתם הלוואה גדולה, כיסיתם את האוורדרפט, אבל עכשיו מתחיל ליווצר לכם אוורדראפט חדש, ובנוסף - יש לכם הוצאה על ההלוואה שלקחתם?
האם אתם סובלים מעודף משקל, כי אתם מפחדים מלצאת להליכה, או מלוותר על סטיקים ואלכוהול?
האם אתם מפחדים מהאכזבה של לחזור לעשן אחרי שהפסקתם, או מכמה שזה יהיה חסר לכם אז אתם אפילו לא מתחילים גמילה?
האם אתם מפחדים מדחייה, או מכאב שעלול להיווצר ממערכת יחסים (שעוד לא קיימת) אז אתם לא ממש מחפשים מערכת יחסים חדשה?


אנשים חושבים לפעמים שבריחה מונעת את הכאב, והאמת היא שהבריחה בסופו של דבר יוצרת כאב יותר עמוק. מתי אנשים כן מטפלים בבעיות שלהם, כשהכאב נעשה כל כך גדול, עד שהם מתחילים לברוח מהכאב של למות בגיל 45 , 50 ולהשאיר את המשפחה לבד, במקום מהכאב של גמילה מסיגריות.


זה באמת טיפשי להמנע כל כך הרבה, רק בשביל להיות חייבים בסוף. כי בזמן שאנחנו עסוקים בלברוח, אנחנו גם מפספסים את כל הדברים הטובים שאנחנו יכולים להרוויח.

בואו נברח מהדברים הנכונים, בואו נראה את הדברים כפי שהם. אם אתם מעשנים קופסה ביום, אתם נותנים כסף שיכל לתת לכם חופשה מדהימה של שבוע בחול, לאנשים עשירים ורעים, שעסוקים בלהרעיל אתכם ובלשכנע אתכם שזה טוב לכם. אין לי מושג כמה עולה קופבת סיגריות, כמה עולה להיות מעשן, אבל אם נניח שזה רק 300 ש"ח בחודש. תחשבו שהיה בריון שהיה מגיע אליכם כל חודש, והייתם צריכים לשלם לו 300 שקל. כל החיים שלכם. לא משנה אם יש לכם או אין לכם. 


האמת, אני הייתי לוקח את הבריון. בכיף, הוא לפחות לא מרעיל אותי, הוא רק מכריח אותי לשלם לו. אבל הסיגריות הן בריון שמן ומסריח ומגעיל, שמרעיל אתכם, את החברים שלכם את המשפחה שלכם, וגונב מכם את העתיד. אתם יכולים לברוח מהמחשבה הזאת כמה שאתם רוצים, אבל זאת האמת וזה לא ישנה את זה. רק דבר אחד ישנה את זה, להתמודד, להגיד לא עוד.


אם אתם רוצים לברוח מבעית עודף משקל, תעשו את זה בהליכה או על אופניים, לא בהדחקה. אתם יכולים לנסות להצדיק את האכילה ואת הבטלה, ולקרוא לזה הנאה מהחיים. רק שתדעו שכל פעם, שאתם מפליצים נוד מסריח שכזה (כן, אמרתי את זה - זאת האמת, אתם יודעים את זה) אז זה מה שהגוף שלכם חושב על התרוצים שלכם. 


*        *         *

אני מקווה שנתתי לכם חומר למחשבה. כל יום הכמות של האנשים שקוראים את הבלוג הזה עולה, ועדין אני לא מקבל מספיק תגובות בפוסטים עצמם. אתם לא צריכים להשתמש בשם שלכם, אבל תגיבו, תשאלו, תעשו צעד.


ושיהיה לכם שבוע מצויין.

שיחה שעשתה לי טוב.

אתמול בערב, או יותר נכון בלילה, קיבלתי שיחה מבן אדם שלא שמעתי ממנו כבר כמה חודשים. באופן כללי אני בד"כ לא עונה לשיחות אחרי 10 בלילה, אבל כשראיתי ממי השיחה החלטתי לענות. 
הבן אדם הזה, הבחור הזה, הוא מישהו שאימנתי בנושא זוגיות. אני לא כל כך אוהב את המושג הזה לאמן, אבל בכל מקרה, מה שהוא התקשר לספר לי אתמול, זה שהוא בדיוק הציע לבחורה שהוא יוצא איתה בשלושה חודשים האחרונים לעבור לגור איתו, והיא הסכימה. אחרי שהוא סיפר לי את זה, המשכנו לדבר עוד שעה וחצי, ואחרי זה היה קשה לי להרדם. פשוט התרגשתי.

האמת, זה הפתיע אותי. יש אנשים שלא מבינים כמה זוגיות יכולה להיות דבר גדול. הבן אדם הזה, לא היה מסוגל לדבר עם בנות. בכלל. הוא לא היה מסוגל להסתכל להן בעיניים. אפילו אם זאת היתה מישהי שעובדת איתו, אישתו של הבוס שלו, לא מישהי שהוא נמשך  אליה. זה היה מגוחך. תארו לכם שכשישבתי איתו פעם ראשונה בבית קפה, הוא לא היה מסוגל להסתכל על המלצרית שלקחה את ההזמנה, הוא בקושי יכל לדבר. אני באתי מתוך מחשבה שאני הולך לעזור לו להשיג זוגיות, אבל אחרי שראיתי את זה, אמרתי לעצמי "לעזאזל, אני צריך לגרום לו להסתכל לבנות בעיניים בכלל". זה היה מביך. והייתם צריכים לראות את הפרצוף של המלצרית, היא נעלבה. היא גם הסתכלה עליו כאילו "מה הסיפור שלך", ובצדק.


בסשנים של האימון איתו, באמת כל מה שעשיתי היה קודם כל לברר למה הוא לא מסוגל לדבר עם בנות. (אולי כבר ניחשתם שזה קשור לדברים מהבית, לרקע דתי, ובתחלס גם לאמא שלו, שהיו לה בעיות משלה).  ולהתחיל לגרום לו להסתכל עליהן ולהיות מסוגל לדבר איתן. זה לא היה קל, כי בתחלס אפילו עם גברים הוא לא בדיוק דיבר. מזל שהיה לו מישהו בחיים שהיה אכפת לו ממנו, כי הוא מיוזמתו בחיים לא היה מגיע  אלי. הכרתי אנשים הרבה יותר חזקים ממנו שהיה קשה להם לעשות את הצעד הראשון ולהרים אלי טלפון.
עשיתי איתו כל מיני דברים, שחיזקו אותו, כל מיני תרגולים. זה כמובן התחיל מנשים שהוא לא היה נמשך אליהן, וזה המשיך לאט לאט, עד שבפגישה האחרונה שעשינו הוא כבר יכל להסתכל למלצרית בעינים, ולבקש מה שהוא רוצה מבלי לגרום לי או לו פדיחות. אחד הדברים המעניינים האחרים שיצאו מזה, שהוא סוג של יצר קשר ידידות עם איזו זקנה מהשכונה שהוא גר. כי היא היתה הבן אדם הראשון שנתתי לו להתחיל לדבר איתה. בגלל שהיא אישה מאוד נחמדה, ומאוד לא מאיימת, ידעתי שזו תהיה נקודה טובה ליצור קשר ראשוני עם אישה מהמין השני. זה אולי נשמע לכם מוזר, אבל זו הקיצוניות שהיתה דרושה במקרה שלו. בכל מקרה, כשסיימנו את האימון שלו, הוא עוד לא ממש התחיל לצאת עם בנות. הוא פשוט היה בנקודה  שהוא יכול לדבר איתן, ולהתחיל ליצור קשרי ידידות. ופשוט כשראיתי שאנחנו מדברים שוב ושוב על אותם דברים, החלטתי שזה זמן טוב להפסיק את האימון, ולתת לו לחזק את עצמו, ואמרתי לו שברגע שהוא מרגיש מוכן לשלב הבא שירים לי טלפון.


כאמור לא שמעתי ממנו כמה חודשים טובים, ואז אתמול הוא התקשר אלי. כשהוא סיפר לי שהוא יוצא עם מישהי ועוד עובר לגור איתה, זאת היתה הפתעה כל כך נעימה בשבילי. הייתי בטוח שהוא עוד מאוד רחוק מזה. אבל בדיעבד אני חייב להגיד, שכמה שהיה לו קשה, הוא מעולם לא ויתר לעצמו, לא משנה איזה תרגיל מאתגר נתתי לו, הוא תמיד ניסה, ואם משהו לא היה עובד, הוא היה מתקשר אלי ושואל, ומנסה שוב.


אז מסתבר שהוא עשה עוד הרבה התקדמות בעצמו, על סמך דברים שדיברנו עליהם. כי בהחלט דיברנו על אייך ליצור קשר חזק עם בנות, קשר משמעותי, קשר שהוא נותן מעצמו, אבל הוא היה כל כך רחוק מלהשתמש בזה באותה נקודה, שחשבתי שאני רק מכין את הקרקע כדי לחזור ולדבר על זה בהמשך. 


מה שמעניין זאת מי זו הבחורה שהוא יוצא איתה. היא הנכדה של הזקנה, שנתתי לו לדבר איתה. למעשה היא הכירה ביניהם. זה חתיכת קיצור דרך. אני צריך להתקשר אליה ולשאול אותה אם יש לה עוד נכדות :)
ועכשיו ברצינות, אתם יודעים איזה בן אדם צריך להיות, כדי שסבתה תכיר אותך לנכדה שלה. צריך להיות מישהו מיוחד. והוא בן אדם מיוחד, ואני ממש שמח שיצא לי לאמן אותו, ולעזור לו להגיע לתוצאה שכזו. 


לפני שאני מסיים, אני רק אגיד שסיפרתי את הסיפור שלו בהסכמתו. אני לא רץ ומספר על דברים שאני עושה עם אנשים, אלה דברים מאוד אישים, בעיות מאוד אישיות. אפילו עם אישתי אני לא מדבר על הדברים האלה, ואני ואישתי מדברים על הכל. 


בכל מקרה רציתי לשתף אתכם. ואולי לתת לכם קצת תקווה. כי עוד לפני שהתחלתי לאמן, היו לי חברים וידידות שהיה קשה להם בתהחלה למצוא בן זוג או בת זוג. אבל אתם יודעים מה. לא צריך להפוך לדון ז'ואן. לא צריך להיות הבן אדם הכי כריזמתי בעולם, או איזה דוגמן או דוגמנית. בשביל קשר משמעותי, כל מה שצריך זה למצוא בן זוג או בת זוג אחת שמתאימה לכם, ואחרי זה צריך לדעת אייך לשמור את זה ולבנות את זה. במקום לעשות את מה שהרבה אנשים עושים שזה פשוט להרוס את זה. אבל הנקודה החשובה היא שצריך למצוא רק אחד או אחת. זה הכל. והרבה פעמים דווקא אלה שאין להם בכלל, ואז הם יוצרים את הקשר האחד, הם יוצרים קשר טוב, קשר לחיים - כי הם יודעים להעריך אותו. וזה קשר שהוא הרבה יותר טוב, מכל האנשים שתקתקו, דייטים, וסליחה על הבוטות - זיונים, שהם היו כל כך מקנאים בהם.

שני אווזים

שני אווזים אחים בילו את הקיץ בארץ השמש, מזג האוויר היה נעים וחמים, היה אוכל בכל מקום בגלל התבואה והפירות שצמחו בחורף, והם כל היום ישבו להם על החוף ונחו.


 יום אחד אמר האווז הבוגר יותר דאקי, לאחיו הצעיר "היום אני מרגיש את הרוח קצת חזקה יותר, אני חושב שכדאי שנתחיל לנדוד חזרה לארץ החורף". האח הצעיר קירי, רק שמע את המילה חורף, וזה הרס לו את כל המצב רוח. הוא ענה לו בתגובה "זה רק קצת רוח, יש זמן, עכשיו עוד די קריר בארץ החורף, אתה לא רוצה להמשיך ולהנות מיום הנהדר הזה? נתחיל לנדוד מחר". 


למחרת הרוח התחזקה עוד קצת יותר, אבל עדיין היתה חמימה, למעשה מזג האוויר היה אפילו יותר נעים, כי בשיא קיץ היה חם מידי. "הגיע הזמן שנזוז" אמר דאקי לאחיו הצעיר. "עכשיו לא זמן לטוס, בדיוק סיימתי לאכול, וכל כך נעים פה, בוא נבלה פה עוד יום אחד". "אוקי," ענה דאקי. "אבל מחר על הבוקר אנחנו זזים, אני יוצא לדרך אם אתה בא ואם לא".


למחרת בבוקר דאקי קם מוקדם, והכין את עצמו לנדידה. הוא ניסה מספר פעמים להעיר את קירי, אבל זה התעקש להמשיך לישון. "תתחיל לנדוד", מלמל קירי מתוך שינה, "אני אשיג אותך יותר מאוחר". בלית ברירה התחיל דאקי את הנדידה לבד. בשעה מאוחרת יותר קם קירי, והלך לשבת על החוף. "דאקי הזה... סתם ממהר, גם ככה הוא עף כל כך לאט, אני יכול להתחיל גם מחר ועדיין להגיע לפניו".

כעבור שבוע, כבר היה דאקי אחרי מרבית הדרך לארץ החורף. ארץ החורף כבר התחילה להתחמם, והקיץ התקרב אליה. דאקי עצר למנוחה קלה בחווה. הוא פגש שם שור שהיה חבר טוב שלו ושל קירי. "מה שלומך דאקי, איפה אחיך הצעיר?". "הוא נשאר עוד כמה ימים בארץ השמש". "באמת.?", אמר השור. "עכשיו כבר צריכות להיות שם רוחות חזקות, אני מקווה שהוא הספיק לצאת לפניהן". "אני גם מקווה" ענה דאקי "זה לא כייף לעשות חורף שלם בארץ השמש, היה חורף אחד שהייתי פצוע בכנף, ונאלצתי להישאר שם, זה היה קשה מאוד, אבל לפחות למדתי מזה כמה דברים". "אתם כאלה ברי מזל", אמר השור. "יוצא לכם לראות גם את ארץ השמש וגם את החורף, ואני כאן, תמיד". "למה שלא תעשה גם אתה טיול?", שאל דאקי. "לאן אני אטייל" צחק השור. "זה לא משהו שמתאים לי, אין לי כנפיים, ואני לא יכול לעוף". "אתה יכול ללכת" , אמר דאקי. "כן, אבל פה טוב לי בסך הכל, אומנם אני עובד די קשה, אבל נותנים לי אוכל ומים. אם אני אעזוב, וארצה לחזור, יכול להיות שאני לא אוכל כי הם כבר יקחו שור אחר". "חבל", אמר דאקי. "אני בטוח שאתה יכול להנות מאוד מהחופש". "לא יודע", אמר השור. "אולי בסוף העונה, עכשיו עוד יש לי מה לעשות". 


בינתיים התחיל להיות קר, והרוחות הפכו ליותר ויותר חזקות בארץ השמש. כבר לא היה נעים לשבת על החוף בכלל, וכבר כמעט לא היה אוכל. "זה הזמן" אמר לעצמו קירי. הוא ניסה להתחיל לעוף בכיוון ארץ החורף, אבל הרוחות כבר היו כל כך חזקות שהוא לא הצליח להתקדם, הוא ניסה להכות יותר חזר בכנפיו, אבל תוך זמן קצר הוא התעייף, וירד בחזרה לקרקע, היה לו קר והוא היה מפוחד הוא מצא גזע עץ חלול, והתחבא בו מהקור, היה לו לא נוח, והיו שם עכבישים ותולעים. אבל הוא העדיף את זה על הקור בחוץ.


כשהחל להתקרר שוב בארץ החורף, דאקי נפרד מחבריו, שטסו לכיוון אחר, והחל לנדוד חזרה לארץ הקיץ. הוא היה חזק ושמח אחרי המנוחה בארץ החורף, שאפילו בה הקיץ היה נעים. 


כעבור שבועיים, הוא הגיע בחזרה לארץ השמש, הוא מצא שם את קירי יושב על החוף. הוא נראה חולה ועייף. "הי קירי, אייך היה החורף?", "נוראי, הייתי צריך לישון בגזע עץ חלול, כל מה שהיה לי לאכול זה תולעים ועכבישים, וזה היה מגעיל. הצתננתי נשרו לי הנוצות, ונהייתי ממש חולה". "אני מצטער לשמוע", ענה דאקי. "התגעגעתי אליך מאוד". "לפני החורף הבא, נצא כמה שיותר מוקדם", אמר קירי. אולי אפילו עוד שבועיים, אחרי שאני אתחזק". "זה יהיה מוקדם מידי", ענה דאקי ארץ החורף עדיין תהיה קרה". "אז מתי אנחנו צריכים לצאת?", שאל קירי. "אייך שמתחילה הרוח, בינתיים תאכל תנוח ותתחזק".


וכך הם בילו את הקיץ בארץ השמש. דאקי נהנה מהשמש, מהאוכל מחוף. קירי קצת פחות נהנה, וכל בוקר הוא קם מוקדם, ובדק אם הרוח כבר הגיעה.

יש לי חלום

יש לי חלום, שיום אחד אני אהיה במשקל שאני רוצה, רזה בריא וחתיך.

יש לי חלום, שיום אחד יהיו לי את הנישואים המושלמים, אני אהיה נשוי לאישה מדהימה,

יש לי חלום שיום אחד יהיו לי 10 מיליון דולאר.

מה מאפיין חלומות של אנשים? הם תמיד גדולים, הם תמיד רחוקים, הם תמיד מושלמים, והם גם תמיד חלומות.

אני מאוד בעד לחלום בגדול. אבל יש אנשים (לא אתם כמובן) שיוצרים חלומות כל כך גדולים וכל כך רחוקים, שהם מרגשים מאוד בנוח לא לעשות שום דבר איתם. לא רק זה, הם גם כל כך רחוקים וכל כך מושלמים מידי, שבינתיים, אנשים מרשים לעצמם להרגיש בסדר עם מה שיש להם, כי "אני אהיה מאושר כשיהיו לי 10 מיליון דולאר בבנק". אז זה בסדר אם עכשיו אני עובד בעבודה שאני לא עובד, או אולי אפילו אני מובטל, ואם אין לי חשק לקום בבוקר.

אין בעיה להגיע לחלומות גדולים, זה עניין של התמדה ועשייה.  הדבר שתמיד היה הכי חשוב לי בחיים, זה זוגיות טובה, תנחשו איזו מ 3 המטרות כבר השגתי. אני קם כל בוקר ויוצא להליכה, אני אוכל נכון, ומתאמן, נחשו מה המטרה הבאה שמתקרבת אלי. אני עובד גם לכיוון המטרה השלישית. היא קצת יותר מאתגרת, כי יש לי הרבה כבר עכשיו. אבל יש סיבות אחרות שהופכות אותה לממש חשובה. אחת מהן היא שאני רוצה להיות מסוגל לתת הרבה יותר לא רק לאחרים אלה גם לעצמי.

אבל האמת היא החלומות האלה, ואייך להשיג אותם, זה לא מה שרציתי לדבר איתכם עליו. רציתי לדבר איתכם, על אייך להפוך את היום להרבה יותר טוב. 

כי מה שקורה כשבן אם משיג את החלום שלו, הוא מרגיש נפלא לזמן מסוים, ואז ההרגשה הזאת מתחילה להתפוגג. בגלל זה יש אנשים, שמתלוננים על בני או בנות הזוג שלהם, ופעם זה היה הבן אדם שהם הכי אהבו בעולם, הם היו מוכנים לעשות הכל בשבילו...

היום לא בא להם להוציא בשבילו את הזבל, או להכין לו כוס קפה.

וחוץ מזה, אם בסופו של דבר אנחנו חושבים על ההרגשה שזה יתן לנו, למה לא להרגיש טוב עכשיו?

יש דרכים מדהימות להרגיש טוב עכשיו, למעשה אני עשיתי קורס בשנה האחרונה שממש שינה לי הרבה דברים. אני מעדיף לא לפרסם אותו, אבל יש לכם גישה למיל שלי דרך הפרופיל, תכתבו אלי אם זה מעניין אתכם, כי הייתי שמח לתת לכם יותר כלים להרגיש ככה.

אני אתן לכם כלי אחד, כל מה שאתם עושים, תסתכלו על התוצאה החיובית שלו ועל מה שהוא אומר לעצמכם. 

הוצאתם זבל - איזה כייף לעשות הליכה קצרה בחוץ, איזה כיף שהפח רייק.

הכנתם כוס קפה למישהו שאתם אוהבים - תזכרו כמה אתם אוהבים את הבן אדם.

סימתם משימה בעבודה - כמה זה מדהים, שמקודם זה היה במצב לא משהו ועכשיו זה מוכן.

תראו, כל יום אנחנו עושים הרבה פעולות שוב ושוב ושוב ושוב. פעולות שאנחנו "חייבים". אם אתם לא תקשרו אליהם משמעות חיובית, אם לא תמצאו את הדרך שזה אומר עליכם דברים טובים בתור בני אדם - אתם תשתגעו. מכירים את אלה שמתלוננים על זה שהם צריכים לנקות, או לעשות כביסה, או לבשל. לבשל? - הינה מתכון בשבילכם להיות מדוכאים, להתלונן כל יום על דברים שאתם חייבים לעשות!

לכל הדברים שאנחנו חייבים לעשות, יש תוצאות טובות שהם נותנים לנו, משמעות חיובית. יש דברים שעוזרים לזה עוד יותר, כמו הכרת תודה. אבל הכרת תודה אנחנו לא מקבלים כי אנחנו דורשים אותה, אלה כי אנחנו נותנים אותה. כי אנחנו מראים לאנשים כמה היא טובה ועוזרת. לא משהו בסגנון "ניקיתי את הבית, ואפילו לא אמרת לי תודה". יותר בסגנון "אני כל כך שמחה שהבית נקי, זה כייף שאנחנו יכולים להנות מזה". להודות לאחרים על מה שהם עושים, אפילו אם זה דברים קטנים. "תודה שהבאת את הדואר", "תודה שרחצת את האוטו". "תודה שסידרת את הדברים במקרר".

אחד הדברים שלי עובדים הכי טוב, זה להקשיב למוזיקה שאני אוהב, או לשיחות על נושאים שאני אוהב. פודקסטים הם דבר נהדר. 

אוקי, כרגיל, תכננתי פוסט של פיסקה שתיים, ו... הגעתי לקצת יותר.  השאלה היא האם אתם תוציאו מזה יותר, וכמה יותר?

שיהיה לכם המשך שבוע מצויין. יש אנשים שבשבילם יום שני הוא תחילת שבוע, ואתם כבר כמעט באמצע, אז שיהיה לכם יום מצויין, ו - ח' בהצלחה היום.

בחירות

תראו, באמת לא בא לי לכתוב פוסט שיש בו צד פוליטי בבלוג שהוא על התפתחות אישית. (גור בכלל הולך לאהוב את זה) אבל יש משהו שאנחנו צריכים לדבר עליו. 


תראו, בעוד כמה חודשים, אתם הולכים לשים פתק בקלפי או לא, שישפיעו על ה 3-4 שנים הבאות של כולנו במדינת ישראל. ואני לא מתכוון להגיד לכם בשביל מי להצביע, או האם להצביע או לא להצביע. 
אבל אני כן הולך להטיל עליכם את האחריות.

כבר בערך מאז שאני יכול להצביע, שזה כבר יותר מ 15 שנה, אני פחות או יותר רואה את אותם אנשים, או אותו סוג של אנשים שולטים במדינה. באמת שלא אכפת לי כל כך אם זה שמאל או ימין, או מרכז, כי אם שמתם לב, זה לא באמת משנה. כל הזמן מדברים איתנו על איומים מבחוץ, מפחידים אותנו עם משבר עולמי כלכלי, או ממדינות ערביות, האיום העיראקי, האיום האירני, טוב שאין לנו את האיום הבריטי, כי אנחנו יודעים שהם יכולים להשתלט עלינו - הם עשו את זה פעם. 


הדברים האלה לא משתנים. מה שעוד לא משתנה, זה שעלות המחייה שלנו עולה, ובכל מקום שבו יש אפשרות להטיב עם כלל האזרחים, לעומת להטיב עם אלה שתורמים,לא לנו, אלה לפוליטקאים בשלטון. וכשאני אומר תורמים, אני מתכוון נותנים כסף, ובאותה הזדמנות קושרים להם את הידים, הרגלים והשפתיים, בחוטי ניילון בלתי נראים, כדי שאנחנו לא נשים לב עד כמה הם שולטים בהם לחלוטין. 


אז הדלק עולה (עולה הרבה, לפני זמן לו רב כל כך היה נראה מוגזם שהוא יעבור את ה 6 או את ה 6 וחצי לליטר, ותראו איפה אנחנו עכשיו), והחשמל עולה, והמים עולים, והחינוך עולה, רגע, החינוך לא עולה, החינוך יורד ברמתו. אבל האמת - אנחנו לא צריכים חינוך גבוה במדינה שלנו, יש לנו ים של נפט, שאנחנו יכולים למכור לעולם ויהיה לנו מספיק כסף לכל מה שנרצה... רגע לא, זו כווית. 

 



בקיצור, אם אתם סבבה עם זה, תצביעו למי שאתם רוצים. אבל... אל תבואו לבכות אחרי זה. אל תתלוננו כמו כל ישראלי "טוב". ברצינות, קחו אחריות. כי אם אנחנו מדינה דמוקרטית, אז זה אומר, ש 50% מאיתנו לפחות צריכים להיות ממש מרוצים מתוצאות הבחירות.   


אם הצבעתם למלפגה שנכנסת אחרי זה לממשלה, והיא לא עובדת כפי שאתם מצפים, אין לכם את הזכות להתלונן, לא על כסף, לא על חינוך, לא על שום דבר. זה הכוח שלכם ונתתם אותו למישהו. נתתם אותו להרבה זמן, זו אחריות שלכם. 


אני רציני לחלוטין.


אז אתם בטח אומרים, "חכמולוג, למי אתה הצבעת" - לאף אחד, למשך הרבה זמן. אתם יודעים למה? כי אני לא אתן יד, למישהו שלא עומד בסטנדרטים, ללכת ולהיות חבר כנסת. לא אכפת לי אם הוא קרוב לדעות שלי או רחוק מהן. אם הוא לא הגון ישר ואמיתי, ואם הוא לא מוקף בכאלה במפלגה שלו, אין לי מה להצביע לו. אחרי זה הם מחליפים מפלגה, או מפרקים מפלגה רק כדי לשמור על הכיסא. הם אומרים לנו דבר אחד, ועושים דבר אחר.


לא שמתם לב מה קורה בחודשים האחרונים, עיסקת שליט, אירן, עושים צחוק מהמחאה החברתית, זה הכל הכנה לבחירות. אתם חושבים שעכשיו הם החליטו על בחירות, אני יודע על זה כבר שלושה חודשים, אני בטוח שזה עוד התכנון מלפני זה, מישהו מכם שמע על זה? למה לא, לא זכותכם לדעת?


אני באמת רוצה שיהיה לי למי להצביע. שלמחתי עכשיו אני שוקל להצביע למפלגות מסויימות. אני אגלה לכם אחת מהן, לפיד. זה אולי נשמע לכם מגוחך, מנחה טלוויזיה  שהולך להיות פוליטיקאי. במיוחד אחרי ש"חשפו" את המסלול המקוצר שלו לתואר שני. אתם צוחקים עלי? יש אנשים בכנסת, ובצבא שקנו תארים כדי להתקדם. חלקם לא למדו, חלקם למדו ומישהו אחר הכין חלק נכבד מהעבודות שלהם. אבל פתאום זה עניין גדול עם לפיד. דברים תמיד הופכים לעניין כשנוח להפוך אותם לעניין. זה חלק מהמשחק הפוליטי. 
איזה מן אדם מחכה שמישהו יהיה על ריצפה פגיע כדי לבעוט בו? האם אלה האנשים שאתם רוצים שישלטו במדינה שלכם. כאלה, שמחכים שמישהו יהיה פגיע, ואז לדקור אותו בגב. 


לפיד לא מושלם, אבל אתם יודעים מה, הוא מדבר איתנו כבר הרבה זמן. חלק מהמצע שלו זה לא להכניס פוליטיקאים מכהנים למפלגה. יחסית למישהו שקימבן לעצמו תואר שני, אם נבחר להאמין בזה, זה די חכם. הוא התחיל לתקשר איתנו בפייסבוק, כמובן שאחרי זה, ביבי התחיל בעצמו לתקשר איתנו בפייסבוק כי "הפייסבוק זה הכלי שמקשר ביננו" אני מרגיש ממש מקושר עכשיו, תודה ביבי. 


אז כן, אני אשכרא חושב להצביע ללפיד, אני מוכן להמר על קלף הפוך מהחפיסה, מאשר להשתמש באחד ה"מלכים" או "נסיכים" שפתוחים. 

ולסיום, בואו בכל זאת נחבר את זה אליכם, לבחירות מסוג אחר.


קחו אחריות. ואתם יודעים מה, באותה הזדמנות. תזכרו שגם חשוב לעשות בחירות נכונות בשביל עצמכם. אתם לא צריכים לחכות 3-4 שנים, אתם יכולים לבחור עכשיו, במה שטוב לכם. ותהיו אמיתים והוגנים עם עצמכם. אל תשקרו לעצמכם ואל תסתירו, תהיו כנים עם עצמכם, האמת תשחרר אתכם. אם המצב הכלכלי שלכם לא מספיק טוב, אם המצב הבריאותי שלכם לא מספיק טוב, אם הקשר עם הבני זוג שלכם לא מספיק טוב, אל תקברו את הראש בחול כמו בת יענה. ראיתם איזה ראש קטן יש להן ביחס לגוף, איזה מוח קטן? אתם לא רוצים לעשות את זה. תסתכלו מה אמיתי ותעבדו לשנות את זה. היום. 


ושיהיה לכם שבוע מצויין.   

ואהבת לרעך כמוך

ואהבת לרעך כמוך. מה זה באמת אומר?

אני לא בן אדם דתי, אבל למשפט הזה יש משמעות עמוקה עבורי, ואני מזמין אתכם להסתכל עליו פעם נוספת, ולחפש את כל המשמעויות שיש בו.

צרי עין, יכולים לפרש אותו במשמעות הצרה והמעוותת שלו, של לאהוב את רעך - את החבר שלך כמוך. אם הם בכלל יטרחו.

לא רחוק מספיק מהם, יש את האנשים שחושבים שהכוונה לרעך היהודי, משהו בסגנון "כל ישראל חברים", "כל ישראל ערבים זה לזה". שלכאורה זה אולי נשמע קרוב למשמעות האמיתי של המשפט. אבל אם נשים לב באמת מה קורה שם, אפשר להחליף את הישראלים בגרמנים, ואנחנו יודעים טוב מאוד על בשרנו, מה המחיר של גאווה כזאת יכול להיות, כשלוקחים אותה רחוק מידי.

יש אנשים שמעדיפים לא להסתכל לאמת בעינים, ולהגיד שהעם היהודי בחיים לא יעשה משהו כזה לעם אחר. אתם בטוחים?

אני בטוח שהיו אנשים בגרמניה שגם חשבו ששום דבר לא יקרה, אבל בהנחה שנהיה פה עוד כמה שנים, מה אתם חושבים שיכול לקרות. האם השואה לא תהפוך לאיזה זיכרון רחוק, כמו למשל גירוש ספרד, מה אז יקרה עם כל החשיבות העצמית הזאת?

בכל מקרה, אני לא כותב את הפוסט הזה כדי לצעוק "השמיים נופלים". אני רוצה שתלמדו משהו מהמשפט, אז בואו נסתכל עליו, אייך שהוא באמת.

ואהבת לרעך כמוך - לאהוב כל אדם כאילו הוא עצמך. אם שוב קופץ לכם הביטוי יהודי, תחשבו שוב על משפטים מהתורה כמו "צדק צדק תרדוף", "אור לגויים" ומשפטים אחרים שבאמת מיצגים את היחס שיהודי אמור לתת לאנשים אחרים, לא רק ליהודים. שוב "צדק צדק תרדוף" ולא "גוי גוי תרדוף".

ודבר נוסף, שמתם לב לדמיון בין המילה רעך, למילה רע, ואולי לשילוב המילים רע-שלך. האם בבחירת המילה רעך, יש משמעות כפולה, שבעצם אומרת לאהוב אפילו את מי שרע אליך, כמו שאתה אוהב את עצמך?

נשמע לכם מופרך מידי, אני מזמין אתכם לקרוא שוב את חוקי העבד, או את היחס לאסירים כפי שהם מופיעים בתנך. כל כך הרבה הגינות, כל כך הרבה נדיבות. להאכיל את העבד שלך, לתת לו את הכרית שתחת ראשך. אז במוקדם או במאוחר, כשאתם קוראים את המשפטים האלה, ומבינים את המשמעות העמוקה שלהם, ואת החוכמה מאחוריהם, אתם יכולים להתחיל הבין באמת למה הכוונה במשפט ואהבת לרעך כמוך.

הכוונה היא לכל אדם, הכוונה היא להסתכל עליו כאדם, החוויות שלו, האמונות שלו, המחשבות שלו. להבין את נקודת המבט שלו, ואז אחרי שאתה רואה שהוא באמת - כמוך. אז בוודאי שתאהב אותו כמו שאתה אוהב את עצמך. האם לא עשיתם  פעם משהו רע, שאולי ויתרתם לעצמכם יותר משהייתם מוותרים למישהו אחר. אולי מן הראוי לוותר לאנשים אחרים. אולי מן הראוי להתנהג אליהם יפה יותר ובאהבה רבה יותר. לא משנה מיהם.  לא הייתם רוצים שאנשים אחרים יסתכלו עליכם כפי שאתם רוצים את עצמכם ויאהבו אתכם כמו שאתם. למה שלא תעשו את זה עבור אנשים אחרים.

זה קל לשפוט אנשים אחרים לפי הסטדנרטים שלנו, זה גם טיפשי ונמוך. לנו מגיע טוב יותר, להם מגיע טוב יותר, לנו מגיע שיאהבו אותנו, ולהם מגיע שיאהבו אותם. אתם מסוגלים לראות את האמת הפשוטה בזה, מידי פעם אתם יכולים לבדוק את זה. בכל רגע בחיים אפשר לגרום לבן אדם אחר להרגיש יותר טוב, על ידי זה שמתיחסים אליו יותר טוב.

   

תודה

אדם מסוגל להנות הרבה יותר מהחיים שלו, ברגע שהוא מתחיל באמת לשים לב לכל הדברים הטובים שיש בהם. אדם לא חייב, אתם יודעים, לעשות את זה בכל יום ובכל רגע. אפילו בודהה לא היה בהארה כל הזמן.

 ובכל זאת, במוקדם או במאוחר, אתם יכולים לשים לב פתאום, כמה אנרגיה מושקעת בדברים שלא באמת עוזרים לכם. בסופו של דבר יש כל כך הרבה דברים טובים ונעימים יותר להתמקד בהם.

 

 אם פעם היינו מסתובבים עם קלטות, שאי אפשר היה אפילו לקפוץ ישירות לשיר מסוים, היום יש לנו מכשירים זעירים שאפשר לקחת לכל מקום (אנחנו ממש ג'ימס בונדים אם חושבים על זה) ובכל אחד מהם יהיו מאות ואפילו אלפי שירים, שאל כל אחד מהם אפשר להגיע מיד, תוך כמה לחיצות.

אילו דברים אחרים טובים יש, שזמינים לנו בכל רגע ורגע. מה לגבי ידע, מה לגבי אנשים. היום לכל בן אדם יש יותר טלפונים משלפני כמה עשרות שנים היו בבנין.  והשיחה שלנו לצד השני של העולם יכולה להיות זולה, מה זה זולה בחינם. 

 יש לנו כל כך הרבה ידע זמין לנו,יש גישה לכל כך הרבה מוזיקה, סרטים , ואנשים, אנחנו קוראים את הפוסט הזה על מחשב במקום אחד, שניה אחרי שהוא נכתב קילומטרים רבים משם. אנחנו מסוגלים להנות מכל הדברים האלה ולהכיר להם תודה. 

אז תודה, ושיהיה המשך שבוע מצויין.