יום שלישי, 5 ביוני 2012

טאנטרה - מיניות ורוחניות

לפני די הרבה שנים קראתי ספר על טאנטרה.

כדי להמשיך אני הולך לדבר קצת על מין, אז אם זה משהו שהייתם מעדיפים לא לקרוא עליו, זה הזמן לסגור את העמוד אינטרנט הזה, ולחזור לפוסט אחר. 


טאנטרה בדרך כלל מקושרת למיניות, ובמיוחד לנושא של שליטה עצמית של הגבר, הגעה לאורגזמות יותר טובות, אפילו בלי ממש לשפוך. זה התיאור הפשוט והחסר של טאנטרה. הסיבה שטאנטרה זכתה לכזה פרסום, היא שבחלקו הגדול הוא מדוייק. טאנטרה מתרכזת דבר ראשון במיניות, ומטרגלת דברים שקשורים למין ולתפקוד מיני. הסיבה לכל זה,  היא שחוכמת הטאנטרה מתיחסת לצורך במין כצורך מאוד בסיסי וחשוב. גישה שבעיני עדיפה על התחסדות בנושא. 

אבל מעבר לזה, טאנטרה היא הסתכלות רוחנית.

עכשיו, חשוב שאני אציין, אני לא איזה מומחה לטאנטרה, אני מספר לכם את הדברים כמישהו שהיו לא חוויות מאוד נעימות בעיקבות תרגול טאנטרה, ושנהנה מהפירות של הלימוד של נושא זה, ורוצה לחלוק משהו מהחוויה אתכם. 

נחזור לנושא של טאנטרה כהסתכלות רוחנית. אז כפי שאמרתי מתחילים מהמיניות, שחלק גדול מהלימוד בשלב זה בתור גבר, הוא ללמוד לשלוט בשפיכה, עד למצב שלא חווים שפיכה, ואפילו חווים אורגזמה בלי שפיכה.  למה זה חשוב? לא כדי להפוך כל גבר לכלי במיטה, למרות שזה נחמד. החשיבות הייא, שהשפיכה, במיוחד כשהיא מהירה, היא סוג של בזבוז אנרגיה מינית. 

העובדה היא שככל שמקיימים סקס זמן יותר ארוך בלי שפיכה, ואפילו בלי לשפוך בכלל בסוף, האנרגיה הזאת הולכת וגדלה, וכתוצאה מכך האורגזמה היא יותר טובה. אחד התיאורים שנתקלתי בו הוא אקסטזה וזה תיאור טוב מאוד לנושא. 

עכשיו, מעבר לנושא הזה, יש את כל הנושא של התאמת אנרגיות מיניות בין שני הצדדים. דיברנו על הגבר, מבחינת הצד של האישה, הטאנטרה הופכת את האישה ליותר נינוחה וטבעית ביחס למיניות שלה, ובכך גורמת גם לה להנות יותר מיניות. ובאופן דומה לגבר, גם האישה לומדת אייך להגדיל את האנרגיה המינית שלה. ולהנות ממנה יותר. 

ככל שהאנרגיות המיניות של הגבר והאישה יותר מתואמות, והם שניהם בטוחים יותר במיניות שלהם, הם שניהם יותר נוכחים, בקשר ביניהם, בין אם זה בסקס, בחיבוק, בסתם מגע של יד. וזה הרווח האמיתי של טאנטרה, להיות נוכח. 

טנטרה מתיחסת לקו הזמן כקו אופקי, כאילו הזמן מתקדם מנקודה לנקודה. והיא שמה דגש על פיתוח הסתכלות אנכית. כלומר באותו רגע בזמן שאתם נמצאים, לחוות את אותו הרגע במלואו, להיות פתוחים אליו מרוכזים בו, להנות מהדבר שאתם עושים באותו רגע. להיות נוכחים.

כשאתה אוכל אתה אוכל, כשאתה ישן אתה ישן, כשאתה עובד אתה עובד, כשאתה אוהב אתה אוהב. לעשות את מה שאתה עושים באותה נקודה, ולחשוב עליו, ולחוות אותו עד הסוף. 

לחשוב כך ולהתנהג כך, נותן אין סוף תחושות של הנאה מכל דבר. דבר פשוט כמו לנשום, או לאכול תפוח, או לחבק מישהו, הופך במהרה לחוויה עשירה מאין כמותה. זה כמו לחיות את החיים עם נקודת הסתכלות של ילד קטן, עם כל התמימות, והאופטימיות. זו חוויה מיוחדת.

הסיבה שנזכרתי בטאנטרה, היא שיצא לי להיזכר בתקופה מסוימת שהייתי מאוד מאושר בה, למרות שהיה לי הרבה פחות ממה שיש לי עכשיו. ונזכרתי שתרגול טאנטרה על כל מרכיביה, היה חלק  יום יומי מהחיים שלי באותו זמן, ולגלות כמה אושר זה נותן, בפעם הראשונה בחיים, כשזו חוויה חדשה בצורתה זה היה נהדר. רק להזכר בזה, גרם לי להרגיש מצויין, ועכשיו אני חושב לקנות ולקרוא שוב את אותם ספרים שקראתי בזמנו. אני חושב שנתתי אותם לאנשים שהיו צריכים אותם יותר ממני.

אז שיהיה המשך שבוע, סוף שבוע מצויין לכם. אנחנו נוסעים מחר לחו"ל לפסטיבל באנגליה, אז אני לא אהיה בארץ עד יום שלישי שבוע הבא. אז תהנו בינתיים. ושאחרי הסוף שבוע שיהיה לכם שבוע מעולה. 

יום שבת, 2 ביוני 2012

אתם חשובים

היום יום ראשון, תחילת שבוע.

עוד יום.

אילו מחשבות אתם תחשבו היום?

האם אלא יהיו מחשבות שמחות, שירגמו לכם הרגשה טובה, או שלא. האם אלה יהיו מחשבות של הכרת תודה על מה שיש לכם. האם אלה יהיו מחשבות, על כמה אתם נהדרים, על כמה אתם גאים בעצמכם, על כמה אתם מאושרים עכשיו כש... או שלא. האם תהיו אנרגטיים, ומלאי רצון לעשות, האם - תתמקדו בכאן ועכשיו?

לא משנה אילו מחשבות יהיו לכם, אני יודע שיהיו לכם. זה מה שמיוחד בכם, זה מה שמיוחד בי. אנחנו מכונות שמיצרות מחשבות בכל רגע ובכל זמן. והמחשבות האלה משפיעות על מה שאנחנו מרגישים, מה שאנחנו אומרים ומה שאנחנו עושים.

למה בן אדם אחד, חושב בצורה אחת ולמה אחר בצורה אחרת?

אולי זה כמו שפה, הרי אם היינו נולדים באנגלייה, הינו מדברים אנגלית, אם היינו נולדים בערב הסעודית, היינו מדברים ערבית, אם ביפן, היינו מדברים יפנית. אז כמו שאנחנו לומדים שפה, אנחנו לומדים לחשוב, בצורה המיוחדת לנו. 

על מה תינוקות חושבים?

על כאב ועונג, אלו הדברים שעוזרים להם ללמוד, ללמוד שרעב זו כואב, ולאכול זה עונג, שחיבוק זה עונג, אבל עייפות זה כאב. בסופו של דבר, זה מה שגורם להם ללמוד לדבר, לזחול ללכת, ובסופו של דבר להפוך אלינו, אנשים גדולים. ובמהלך הדרך אנחנו גם לומדים אייך לחשוב, ועל מה לחשוב. 

מה שבאמת מעניין, זה שכמעט כל בני האדם, לומדים לחשוב על מה עושה אותם חשובים. ובאיזו דרך. האם הם חשובים כי הם יהודים, העם המובחר לפי דתם. או אולי כי הם נוצרים, שהולכים בדרכו של ישו. אולי הם חשובים כי הם תושבי מדינה מסוימת, עם דגל אדום כחול ולבן. אולי כי הם עשירים, אולי כי הם משכילים, אולי כי יש להם חוכמת רחוב, ואולי כי הם פשוט החליטו כך. העיקר להבין שאתה חשוב, יצר בסיסי.


ומה קובע אם אתה חשוב? התפיסה שלנו בעיני עצמנו, ואייך אנחנו חושבים שאנשים אחרים תופסים אותנו. וזה משפיע.

משפיע על מה אנחנו אוכלים, מה אנחנו שותים, מה אנחנו רואים, עם מי אנחנו מסתובבים, מה אנחנו לומדים, במה אנחנו עובדים, מה אנחנו אומרים. המון מאמץ כדי שאנשים יתפסו אותנו בצורה מסוימת. 

אה הבנתי, אתם מעל זה?

יכול להיות, אבל נשאל שאלה כזאת. נניח שעשיתם החלטה אמיצה, החלטתם ללכת ללמד רפואה, לעבוד במקצוע מכובד כרופאים, ולעזור לאנשים, למעשה לתרום חלק גדול מהחיים שלכם לטובת הכלל. אבל נניח שמסיבה מסוימת, אף אדם שאתם מעריכים את דעתו, משפחה, חברים אנשים אחרים, אף אחד אחר לא יאהב את זה. להפך הם יגידו דברים כמו. "איזה בזבוז של זמן ושל אנרגיה", "לא יהיו לך חיים", אף אחד לא יעריך את מה שאתה עושה, זה סתם". "אז מה - תהיה רופא חשוב... בולשיט כזה". ועוד כל מיני דברים בסגנון הזה.

אם זה מה שאנשים היו חושבים על רופאים, לא היו לנו רופאים. ו... יכול להיות שכדאי שנשים לב לזה, כי איזה עוד מקצוע הוא ממש חשוב, אבל אנשים לא מכבדים עליו כבוד? והמשכורת שלהם לא מיצגת את התרומה שלהם. זה נכון - מורים.
ומה אנחנו חושבים על מורים, ועל מערכת החינוך שלנו בכלל. הם זה מקצוע מכובד וחשוב בישראל? האם הוא צריך להיות? למה?

כולם יודעים לענות על זה. אבל אם מישהו יבוא ויגיד לי שהוא מורה, הדבר הראשון שאני אעשה זה לרחם עליו. אבל מה זה אומר על האנשים שיחנכו את הילדים שלי, שהם עובדים מזה בחוסר ברירה? שאני אשלם כסף למוסדות לימוד פרטיים רק כדי שלילד שלי יהיו מורים שאכפת להם?.... 

זה גורם לי לחשוב... מה איתכם. 

עכשיו בואו נחשוב לסיום על מצב כזה - וזו הפואנטה האמיתית של  הפוסט הזה, כל השאר היה חימום - כל השאר היה רק להראות לכם, לגרום להקשיב, כדי שתשימו לב כמה הנקודה הבאה היא חשובה.

נגיד שהייתם חיים בעולם, שבו אתם הייתם אוהבים מישהו, אבל מי שהייתם אוהבים אותו היה אוהב מישהו אחר, ומכם... לא ממש היה אכפת לו. היה מן חוק כזה, שבעצם אף פעם לא הייתם יכולים למצוא בן או בת זוג, כי כמו שאתם הייתם אוהבים מישהו אחר, ומתעלמים מכל השאר, אותו דבר היה נכון בשביל כל האחרים.

לא נשמע משהו?

ובכן תנחומי, כי אנחנו סוג של חיים בעולם כזה. 

שימו לב, ביליתם עכשיו בלקרוא פוסט שלם על המחשבות שלכם, ועל אנשים אחרים. ולמרות שכל מי שקורה את הפוסט יכול להזדהות אם כמעט כל מה שנאמר בו, מה אנחנו באמת עושים.

אנחנו חושבים על עצמנו. אנחנו ממוקדים בעצמנו. אנחנו שואלים שאלות טיפשיות כמו "למה לא אוהבים אותי", "למה הם לא שמים לב אלי", או  "למה לא מעריכים אותי בעבודה" וכל מיני מחשבות מטומטמות. אבל אנחנו מתעלמים לחלוטין מזה שאנחנו מוקפים אנשים שהם בדיוק כמונו, עם מחשבות ורגשות וצרכים. ובעוד שאנחנו עושים שמים וארץ כדי שאנשים יתיחסו לרצונות ולרגשות שלנו. אנחנו לא פתוחים וחושבים על הרגשות של הצד השני. 

זוכרים בהתחלה ששאלתי אתכם אילו מחשבות תחשבו היום, אז אני אשאל עכשיו את השאלה האמיתית - אילו מחשבות תחשבו היום על אנשים אחרים?

באילו רמה יהיו המחשבות האלה, האם תחשבו עליהם כאנשים חושבים ומרגישים, חשובים - ממש כמוכם, או שהם יהיו סתם תפאורה להצגת יחיד שלכם, ההצגה ה"מאוד מעניינת" של אני קם עוד בוקר ועובר את החיים כשאני עושה את אותם דברים וחושב את אותם מחשבות. 

הבחירה בידכם, make it a good one 

ושיהיה לכם יום מצוין, ושבוע מעולה.

וכל מי שנוסע לפסטיבל דאוונלוד, נתראה שם :)




יום רביעי, 30 במאי 2012

אייך זה ש...



תחשבו שניה, ותשאלו את עצמכם, אילו רגשות הייתם רוצים לחוש יותר?




תחשבו שניה, ותשאלו את עצמכם, אילו רגשות הייתם רוצים לחוש יותר. אילו רגשות, שהם נעימים יותר, שהם שמחים יותר, הייתם רוצים שיהיו חלק יותר גדול מחיי היום יום שלכם.


אתם יכולים להיזכר בפעם האחרונה שהרגשתם רגשות כאלה, איך הרגשתם, באיזו סיטואציה זה קרה. מה גרם להם?


האם זה היה משהו שראיתם, או איזה משפט שמישהו אמר. אולי זו היתה מחשבה שעברה לכם בראש. 


ויכול להיות שככל שתחשבו על זה יותר, ההבנה הזאת תלך ותגדל, ותשנה משהו בדרך המחשבה שלכם, בהסתכלות שלכם, עכשיו.


ואחרי שהתחלתם ממש להרגיש את זה, למה התחלתם לשים לב? במה התמקדתם? לכל דבר כזה יש את הדברים שמתחילים אותו, שגורמים לו לקרות, משהו שאולי לא שמתם עליו את האצבע באותו הרגע, אבל עכשיו כשאתם חושבים עליו, אז אתם מתחילים להבין מה זה בדיוק היה. ויכול להיות שככל שתחשבו על זה יותר, ההבנה הזאת תלך ותגדל, ותשנה משהו בדרך המחשבה שלכם, בהסתכלות שלכם, עכשיו. 


בכל רגע אתם יכולים לשמוע משהו, לראות משהו, לשים לב למשהו שיעלה אותם חזרה


כי בין אם עבר מעט זמן, או הרבה זמן, אנחנו זוכרים את הכל, את כל הפרטים הקטנים ששינו והשפיעו, וגרמו לתחושות הטובות האלה. ואפשר שהזיכרון שלהם מתבטה במחשבות, בתמונות בצלילים, ואולי רק בהרגשה. 
הדרך שבה אתם זוכרים אותם היא דרך מצוינת שמתאימה לכם. כי בכל רגע אתם יכולים לשמוע משהו, לראות משהו, לשים לב למשהו שיעלה אותם חזרה. הפוסט הזה שהוא חלק מהבלוג הזה, גרם לי הרבה פעמים, תוך כדי שקראתי בו שוב ושוב פוסטים שכתבתי, או שכתבתי פוסט חדש, להיזכר ברגשות מסוימים, באותם ארועים מסוימים, מהסוג שזכור אצלנו לטובה. 


הזכרונות והרגשות האלה, הם דברים שילכו ויתעצמו כשתחלקו אותם עם אנשים אחרים


ועכשיו, כשחזרתם ונזכרתם, ושמתם לב לאותם דברים. שיכולים להיות כל דבר, צליל, תמונה, מראה רייח. עכשיו כשאתם יודעים מהם אותם טריגרים שגרמו לכם להרגיש יותר שמחה,יותר אנרגיה, יותר רגיעה, ואולי גם יותר הנאה. יהיה לכם הרבה יותר קל לשים לב לדברים האלה, ולכן גם להגיע אל התחושה הזאת, ולהנות ממנה הרבה יותר ולעיתים יותר קרובות.
 ותוכלו לשים לב, אייך התחושה הזאת הולכת ומתעצמת, כל פעם שאתם נזכרים בה שוב, היום ובימים הקרובים, עד שהיא תהפוך לחלק מהחיים שלכם, שאתם יכולים להנות ממנו בקלות בכל רגע ורגע.


מתנות שנתתי לעצמי בעבר וכבר שכחתי שקיבלתי אותן


הזכרונות והרגשות האלה, הם דברים שילכו ויתעצמו כשתחלקו אותם עם אנשים אחרים, בין אם זה דרך תצלום שתראו להם, אולי שיר שתזכירו להם, ואולי רק משפט קטן ועוצמתי, שמתחיל במילים "אתה זוכר ש..." או "אתה יודע מה עשיתי היום? חשבתי על...".


הפוסט הזה נכתב בהשראת תחושות שכאלה שעלו ממני מהתת מודע שלי. מתנות שנתתי לעצמי בעבר וכבר שכחתי שקיבלתי אותן. אבל היום קיבלתי אותן שוב. אילו מתנות נפלאות אתם קיבלתם, ואיפה תשימו אותן עכשיו שתוכלו להשתמש בהן שוב ושוב.


שיהיה סוף שבוע מצויין, שפי

יום ראשון, 27 במאי 2012

NLP

שבוע שעבר השלמתי את הקורס מאסטר ב NLP, אפילו קיבלתי תעודה.
עכשיו, אחד הדברים המעניינים ב NLP, זה שקשה קצת להסביר מה זה בדיוק.


אז חשבתי על זה קצת, כשעשיתי את הליכת הבוקר שלי. כי רציתי כן לכתוב לכם משהו על NLP, ואחרי הרבה מחשבה, הגעתי למסקנה, שיהיה יותר מעניין להסביר מה NLP עושה יותר טוב, מדברים וטכניקות אחרות שקשורות לפיתוח עצמי.




אז מה שהגעתי אליו, זה ש NLP לימד אותי על עצמי.
אני כבר שנים ארוכות מתעסק בפיתוח עצמי בדרכים שונות, ואני מאוד פתוח לדברים חדשים. אבל בהרבה דברים שאנשים יכולים ללמוד, אתה ניגש למשהו חדש, לומד ממנו משהו חדש (במקרה הטוב), משתמש במה שלמדת (במקרה הממש טוב) ואז מאמץ אותו (רוב האנשים לא, אולי אתם כן)


ובכן כשזה הגיע ל NLP ובעיקר למאסטר, גיליתי שהיו לי הרבה דברים חדשים ללמוד על דברים שכבר ידעתי, ואז גיליתי שיש דברים על עצמי שאני לא ממש יודע. 


קרה לכם פעם שהבנתם משהו משמעותי על עצמכם, שברגע שהבנתם את זה, התרחש שינוי? 


זו חוויה די נדירה, וזה קרה לי שלוש פעמים מאז שהתחלתי ללמוד NLP.


דוגמה אחת היא, שאני מצליח להוריד במשקל. זה משהו שלא הצלחתי לעשות במשך שנים, וזה גם משהו שלא ממש ניסיתי או רציתי לעשות במשך שנים. והיו לי את הסיבות הכי מפגרות לזה, שאתם יכולים לתאר לעצמכם... טוב, לא עד כדי כך מפגרות - אבל מפגרות מספיק. 


דוגמה נוספת היא, שאני עושה דברים שפעם לא הייתי עושה כי לא היה לי את החשק לעשות אותם.
ואני עושה אותם בכייף. אתם מכירים את זה, יש איזה משהו קטן שאתם צריכים לעשות, ואתם דוחים אותו, או נמנעים ממנו, או עושים אותו אבל ממש סובלים תוך כדי? לא היה עדיף לעשות אותו מיד, ועוד בכייף. לא היה עדיף לרצות לעשות אותו עוד לפני שבקשו מכם?


אם המחשבה "ואוו שפי, זה נשמע ממש שימושי" עוברת לכם בראש, אז אתם צודקים. NLP זה דבר מאוד שימושי. זה בדיוק העניין, NLP נותן כלים שאפשר לעשות איתם הרבה מאוד דברים, ולא סתם דברים, אלה דברים שהם משני חיים, לכם ולסובבים אתכם. 


בכנות, אפשר לחזור על החומר של הקורס הראשון שוב ושוב, וכל פעם להוציא ממנו עוד מידע. אני זוכר שכשעשיתי את ה practicioner, באו מידי פעם, אנשים שעשו את המאסטר, וישבו בשיעור. זה היה לי מוזר, כאילו, למה מישהו שיש לו תואר במדעי המחשב, יבוא לשיעור מתמטיקה של תיכון? אבל עכשיו אחרי שעשיתי את המאסטר אני מבין את זה. ברגע שההסתכלות על החיים עולה לרמה גבוהה יותר, אתה חוזר להסתכל על אותם דברים, כי אתה יודע שתראה שם דברים חדשים. 


בקיצור, אם עוד לא למדתם NLP, אני מאוד ממליץ לכם לעשות את זה. יש כמה קורסים מצויינים בארץ, כל אחד עם הדברים היחודיים לו, והגישה שלו. לכולם יש מרצים מעולים, ואני מקווה שבכולם אנשים מקבלים תוצאות כמו שאני קיבלתי לפחות.


אם זה מעניין אתכם צרו איתי קשר, ואני אפנה אתכם, בין אם למסגרת שאני למדתי בה, או לקורס אחר, שבוודאי לא יהיה פחות טוב.


מקווה שנהניתם משבועות, ושיהיה שבוע מצויין, שפי 

יום ראשון, 20 במאי 2012

Do you have the drive?

אתמול דיברתי עם מישהי שאני מאמן למציאת עבודה. כחלק מהפגישה שאלתי אותה על קשיים שהיו לה שהיא התגברה עליהם, והיא הזכירה את זה שפעם היא פחדה לנהוג. זה גרם לי לחייך חיוך רחב, שמן הסתם הייתי צריך להסביר. והסיפור על החיוך הזה, קרה לפני די הרבה שנים.


*       *         *








בת דודתי מיכל, נשואה כיום כבר די הרבה שנים באושר, יש לה בעל נפלא, וזוג תאומים חמודים. אבל הרבה לפני שהיא ובעלה הפכו לרצינים היא היתה צריכה את העזרה שלי, לא בנושא זוגיות דווקא אלה בנושא נהיגה.
מיכל עשתה רישיון בטסט השלישי שלה. היא לא היתה כל כך מוכנה עדיין לנהוג, אבל הבוחן שלה היה כנראה קצת לחוץ ומבולבל באותו יום, הוא העביר אותה למרות שהיא לא עשתה חניה במקביל, או חנייה בכלל, מלבד העצירה באמצע מגרש החניה של משרד הרישוי.  בכל מקרה, גם שנתים אחרי זה היא פחדה מאוד לנהוג, היא היתה נוהגת לעבודה שלה, שהיתה רבע שעה מהבית, וחזרה וזהו. שום נסיעה לתל אביב או לצפון, בטח לא בלילה, רק לעבודה וחזרה.


בכל מקרה, זה הכל התחיל בסופשבוע, שנפגשנו כל המשפחה, ותכננו את הנופש באילת שתוכנן לסוף שבוע אחרי זה, וכולם מאוד התלהבו, ורק מיכל היתה מאוד שקטה, ונראתה מודאגת. כשדיברתי איתה ביחידות על זה, היא אמרה, ששבועיים אחרי שאנחנו נוסעים לאילת כמשפחה היא אמורה ליסוע עם הבחור שהיא יוצאת איתו, גיא, לצימר בצפון. עד כאן, לא שמעתי בעיה, פעמים חופש באותו חודש, נשמע לי כמו שמחת חג המולד. אבל אז היא סיפרה, שהוא מצפה שהם יתחלקו בנסיעה, והיא לא יודעת אייך היא תעשה את זה, והיא נבוכה להגיד לו שהיא מפחדת לנהוג.


אמרתי לה שהכל יהיה בסדר, ושלאילת, אני והיא ניסע עם האוטו שלה. כשאני אנהג. היא היתה קצת חשדנית - בצדק, אבל היא הסכימה. כעבור שבוע ביום חמישי, התחלנו את הנסיעה מוקדם בבוקר. שמנו את הדברים באותו, אבל כשהיא באה להכנס לצד הנוסע, היא ראתה שאני כבר יושב שם. "שפי, זה לא מצחיק, אמרת שאתה תנהג". "אין בעיה אמרתי, אני אנהג". עברתי לצד של הנהג, היא נכנסה לצד של הנוסע, היא נראתה חשדנית קצת, כי היא ציפתה להתנגדות כמובן. אבל אני פשוט נכנסתי לתא הנהג, והסעתי אותנו... לבית שלי. כשהגענו יצאתי, והתחלתי להוציא את הדברים שלי מהאוטו. "מה אתה עושה?", "זהו," אמרתי, "סיימתי לנהוג להיום, עשיתי את הרבע שעה שלי". "אבל -אילת?". "לא", אמרתי, "אני נוסע רק רבע שעה בכל פעם, אם את רוצה לנסוע לאילת סבבה, אבל אני לא הולך לנהוג עכשיו 4-5 שעות ברצף. "אבל... הם יחכו לנו". "לא אכפת לי, אני פשוט אגיד להם שאני לא הייתי מוכן לנסוע לבד, ושאת לא היית מוכנה להתחלק אז ויתרתי על זה". "הם יכעסו עליך...", "עלינו" תיקנתי אותה. "אבל לי פחות אכפת, זה כלום לעומת מה שהייתי עושה להם כשהייתי יותר צעיר.  זוכרת את הטיסה והלילה במלון בתורכיה, שפיספנו בגלל שאני החלטתי להעלם ביום של הטיסה?". ההורים שלי לא לגמרי סלחו לי עד היום על הקטע הזה". "אבל, אני רוצה לנסוע...". בנקודה הזאת ראיתי את השבירה הקטנה, היא היתה על סף בכי. לא היה נעים לעשות את זה, אבל זה מה שהיה נחוץ. "אוקי, אני מוכן, בתנאי אחד, את מתחלקת איתי בנסיעה - רבע שעה בכל פעם" עצרתי אותה לפני שהיא באה להתנגד. "בסדר" היא לחשה חלושות .


החזרתי את הדברים לאוטו, וניגשתי לצד הנוסע, ופתחתי לה את הדלת. "אני כבר נסעתי רבע שעה, עכשיו תורך. בחוסר רצון היא נכנסה לתא הנהג.






היא נהגה לאט. אני חושב שעשינו משהו כמו שלושה קילומטרים ברבע שעה בתוך ירושלים, חלק גדול מהם על בגין. כשהיסתיימה הרבע שעה עדיין היינו על כביש די מהיר. "תמשיכי עוד קצת עד שיהיה לנו מקום נורמלי לעצור". היא המשיכה עוד 10 דקות ואז התחלפנו. נהגתי רבע שעה, הגעתי למקום שאפשר לעצור והתחלפנו שוב. הפעם היא נסעה קצת יותר מהר, עדין אנשים צפרו, והייתי צריך להרגיע אותה כשנהג משאית עקף אותנו, וצעק שטויות, אבל היא המשיכה לנסוע חצי שעה רצף. כשהחלפתי אותה נסעתי 20 דקות, וככה המשכנו. את השעה אחרונה בדרך לאילת היא נסעה ברצף, ובמהירות סבירה - למשאית, אבל סבירה. בחיי, אני חושב שהנסיעה לקחה לנו 6 וחצי או 7 שעות בהלו, ובחוזר 5 וחצי שעות. הכי הרבה זמן שהייתי ברכב ברצף בחיים שלי.


בסוף שבוע באילת כל פעם שנסענו בתוך העיר נתתי לה לנסוע. אני כיוונתי אותה. ואחד הדברים שקנינו לה באילת היה GPS. בדרך חזרה, היא נסעה בערך חצי מהדרך וחצי שעה אחרונה בלילה.
הפעם יכולנו יותר לדבר, כי היא היתה פחות לחוצה מהנסיעה. דיברנו, הקשבנו לרדיו, היה די כייף.


בשבועים שהיו אחרי זה, היא התחילה לנסוע יותר בתוך העיר, ופעם אחת גם לתל אביב. זה היה מצחיק, באחד הימים קפצתי איתה למרכז העיר, והיא הפעילה את ה GPS, לנסיעה של רבע שעה בעיר שהיא גרה בה כבר 20 שנה. לי לא היה אכפת, מה שעובד עובד.


בסופו של דבר כשהגיעה הנסיעה המובטחת לצימר, היא יכלה לחלוק את הנסיעה עם גיא. גיא היה מספיק נחמד כדי לא להעיר לה על המהירות, והוא גם נהג כשהם היו צריכים לנסוע בלילה.
הוא בטח גם היה מוכן לעשות את כל הנהיגה בעצמו, הוא מאוד אהב אותה. עובדה שהם נשואים עד היום הרבה יותר באושר מרוב הזוגות שאני מכיר. כיום מיכל נוהגת לכל מקום ובכל זמן, והיא אפילו נהנית מזה, מהחופש הזה.  היא עדיין נוהגת קצת לאט לטעמי, אבל זה סבבה.

יום רביעי, 16 במאי 2012

ועכשיו למשהו שונה ביותר



היום החלטתי לעשות משהו שונה, במקום הרבה מילים ותמונות, חשבתי לעצמי מה ממש יכול לעזור לאנשים להתקדם לקראת המטרה שלהם.


ובכן, הרבה מאיתנו, כולל אני, סובלים מעודף משקל מסויים. עכשיו למשל אני בנקודה, שיש לי עוד מה להוריד, אבל אני שוקל הכי מעט ששקלתי בשנתיים שלוש האחרונות. אייך עשיתי את זה? האם זה היה קשה, ודרש מחויבות עצומה? 


ממש לא, זה יכול להיות ממש קל, אם אנחנו משנים את אייך שאנחנו חושבים, שנים הראו לנו פרסומות שמראות לנו אוכל מהיר וג'אנק פוד, כמשהו טוב. עובדה, רבים מאיתנו ישמחו לאכול מקדונלד, והוא רחוק מלהיות כזה טעים, אפילו אם נשווה אותו להמבורגרים אחרים. רבים מאיתנו מתים (תרתי משמע) על בשר, אבל בואו נודה בעובדות, בלי כל התבלינים, ובלי שצלינו אותו  למוות, בשר הוא לא כזה טעים, הוא אפילו גורם לנו להרגיש די רע אחרי זה. 


אז בואו ותחוו פרסום הפוך, בואו "נפרסם" לכם מאכלים טובים, ונהרוס פרסום של דברים רעים לכם.


בחלק הטוב, אתם תראו תמונות של אוכל בריא, ושל אנשים נהנים מספורט, ומחיים בריאים, תחשבו מחשבות חיוביות בזמן שהתמונות נעות אליכם  כמו "יאמי", "איזה יופי" או מה שבא לכם שהוא חיובי


בחלק ה"רע" אנחנו נרחיק ממכם דברים שממש לא טוב לכם לאכול ולשתות, אז "איכס" "מגעיל" דוחה" הן מחשבות מתאימות.


אתם יכולים להוסיף גם מוזיקה שמחה לחלק הטוב ומוזיקה מעצבנת או עצובה לחלק הרע.


והינה הלינקים:


טוב


ורע



יום שני, 14 במאי 2012

יס מאסטר :) ... (וקצת על אהבה נכזבת)

אתמול סיימתי את השיעור לפני אחרון בקורס מאסטר ב NLP. 


התחלתי אותו מיד אחרי שסיימתי את הקורס פרקטישינר, שזה הקורס הבסיסי. שני הקורסים הם חוויות חזקות בצורה בלתי רגילה, והם באמת שינו לי את החיים. 


מה שלא ציפיתי לו, זה כמה אני אלמד על עצמי בקורס המאסטר. אני בן אדם שכל הזמן חושב אייך אני לומד יותר, אייך אני מגיע לתוצאות יותר טובות, ואייך אני משפר את עצמי. אני עושה את זה כבר שנים, והתוצאות שלי הן בלתי רגילות, והן מתבטאות בכל תחום בחיי.  אז הייתי בטוח שאני מכיר את עצמי די טוב, ו- ממש לא. היו דברים שברגע שהבנתי אותם, ממש באותו רגע, התרחש שינוי גדול ומשמעותי. אלה היו דברים שממש הפתיעו אותי. 


אני באמת ממליץ לכם לעשות את הקורסים האלה, אם אתם רוצים המלצה יותר ספציפית, תכתבו לי למייל shefyg2@gmail.com








*          *           *


בהמשך למה שסיפרתי על הקורס, אני רוצה לחלוק אתכם טכניקה שפיתחתי במהלך הקורס. 


נהוג לעשות אותה פנים אל פנים, אבל במסגרת המגבלות, תצתרכו להפעיל אותה על עצמכם. היא מספיק חזקה לעבוד גם בצורה כזאת, אבל היא דורשת ממכם ממש להכנס לזה.


אז לטכניקה קוראים happy ending והיא נועדה לעזור במקרה של אהבה נכזבת, או במקרה של קשר שפגע בכם עמוקות. ישנם אנשים שחווים קשר, שבו הם מאוד אהבו את הצד השני, ואז קרה משהו שגרם לקשר להתנתק והם נפגעו מאוד. עד כדי כך, שזה השפיע על אייך הם רואים יחסים, על מה הם חושבים על גברים/נשים באופן כללי, ועל המוכנות שלהם להפתח לקשר חדש.


כולנו רוצים קשר שהוא משמעותי, שהוא אוהב שהוא תומך. אני מאוד שמח שיש לי אותו, אבל אני יודע שהוא תוצאה של ההתפתות האישית שלי בתור בן אדם, ושחלק מההצלחה בקשר הזוגי שלי נובעת מכל מה שלמדתי בקשרים הקודמים. בכל קשר אנחנו מתפתחים וגדלים, אנחנו לומדים משהו חדש על עצמנו על מה שאנחנו רוצים, וזה מקרב אותנו לקראת הקשר שאנחנו באמת רוצים בשביל עצמנו.


בגלל זה חשוב להבין, שגם הסיפורי אגדות שמתארים את הקשר האידיאלי, שמרגע שהזוג נפגש, הם חיו ביחד בעושר ואושר, הם סיפורים שלא התחילו ככה, ואנחנו מקבלים את התמצית המאושרת שלהם, שהיא יותר דומה למה שאתם תספרו יום אחד לילדים שלכם על הקשר שלכם, אחרי שכבר תהיו בקשר שטוב לכם וכל שאר מה שהיה יעלם כולו היה.


אז עכשיו אני אתאר את הטכניקה ואת השלבים שלה, ואתם יכולים לבחור אם לקרוא הכל ולעשות אותה עם עיניים סגורות, או אם אתם חייבים, אתם יכולים לבצע אותה עם עיניים פתוחות.


אז תחשבו עכשיו על קשר זוגי שפגע בכם. קשר שחשבתם שהוא משמעותי, שנכנסתם אליו עם כל הרצון להתאהב, לאהוב לתת, ואולי אפילו זה היה כך לזמן מסויים, אבל באיזשהו שלב כזה או אחר הוא נגמר, ואתם חשתם אכזבה, וכאב, שאולי אפילו מפריעים לכם היום לגשת לקשר חדש, עם אותה פתיחות ורצון. כשאתם חושבים על הקשר הזה, אני רוצה שתראו את הצד השני, אייך הוא נראה, מה הוא לובש, מה הוא אומר, אייך הוא גורם לכם להרגיש. תזכרו בתמונה הזאת, תראו אותה בתוך מסגרת, עם כל הצלילים הצבעים הרגשות, תזכרו מה בלט שם, מה חשבתם, מה הרגשתם, ואייך הצד השני נראה, מה הוא עשה ומה הוא אמר כשהרגשתם את זה. ועכשיו, כשאתם מרגישים שאתם ממש בסיטואציה, אולי אפילו תקרבו את התמונה טיפה אליכם, ותרגישו את זה יותר חזק. זה הזיכרון שלכם.
עכשיו,תדמיינו ספר אגדות גדול ויפה כזה, עם כריכה עבה, אולי היא אדומה, אולי יש שם סרט זהב שמסמן מיקומים בספר. ועכשיו תפתחו אותו בהתחלה, ותקחו את התמונה הזאת של הקשר, ותכניסו אותה לספר, כמה עמודים שהיא צריכה, דמינו את המילים שמתארות אותה נכתבות בדפים, את התמונה של הבן רדם הופכת למן ציור בשחור לבן בנמצא בספר בעמוד שאתם מסתכלים עליו, ועכשיו תמונה בספר, בלי כל הצבעים והקולות, רק אייך שהבן אדם נראה, בשחור לבן, אולי אפילו כציור, כי זה ספר אגדות, ספר על האהבות שלכם, על הזוגיות שלכם. 


עכשיו תתרחקו טיפה אחורה, ולאט לאט תצאו מהגוף שלכם, ותסתכלו על עצמכם טיפה מרחוק, מחזיקים את הספר וקוראים בו. אתם יכולים לרחף טיפה למעלה, ולהסתכל מעט מרחוק בעצמכם עם הספר. אולי בזווית שתראו גם את עצמכם וגם את הספר, ושימו לב, שבגלל שאתם יותר רחוקים, כבר קשה לקרוא את מה שכתוב, ואפילו קשה לזהות את מי שבתמונה. 


עכשיו, אתם רואים את עצמכם מגיעים להכרה, שהקשר הזה, הוא לא אמור להיות חלק מסיפור האהבה שלכם, הצד השני אינו  מתאים, והוא מעולם לא היה מתאים, ולכן הוא פשוט לא צריך להיות שם. ולכן עכשיו אתם  רואים את עצמכם, תופסים את הדף הראשון בספר עם התמונה, קורעים אותו מהספר, מקמטים אותו לכדור נייר, וזורקים אותו כל כך רחוק, שהוא הופך קטן כל כך עד שהוא נעלם. עכשיו, יכול להיות שזה היה העמוד היחיד, ויכול להיות שישנם עוד עמודים נוספים עם הסיפור הזה, אבל גם אם יש, עכשיו אתם רואים את עצמכם, ולוקחים את הדף הבא, קורעים אותו (אתם אפילו שומעים את הקול של התלישה המהירה) מקמטם אותו, זורקים אותו רחוק והוא נעלם. ואם יש עוד דפים, אתם שוב רואים את עצמכם, הפעם אפילו יותר מהר, קורעים את הדפים אחד אחרי השני, מקמטים וזורקים, עד שלא נשאר אפילו דף אחד, שום זכר, למה שאתם כבר אולי שכחתם. 


ועכשיו הספר נקי, כל הדפים רייקים, כמו מחברת חדשה, או פינקס חדש שקניתם בחנות כתיבה, שרק מוכנים שתכתבו עליהם. וזה מה שאתם רואים את עצמכם עושים, אתם אפילו לא יכולים בהכרח לקרוא את המילים שאתם רושמים בספר, ואתם אפילו לא צריכים, אתם יודעים מהם, אלו מילים שמתארות את הקשר שאתם רוצים, בצורה חיובית, את הבן אדם, הגבר או האישה, שאתם רוצים להיות איתם. אייך הם נראים אייך הם מתנהגים. ואתם כותבים את הכל בצורה חיובית, מילים כמו אוהב/ת, תומכ/ת, או כל מילה אחרת או מישפט שמתארים בצורה חיובית את מה שחשוב לכם, את מה שאתם מחפשים. ואתם רואים שלמרות שאתה מסתכלים על עצמכם כותבים, בעמוד אחד, גם שאר העמודים שאחריו מתחילים להתמלא, ואתם כל כך רוצים לראות את זה מקרוב, שאתם נכנסים במהירות בחזרה לגוף שלכם, ועכשיו אתם רואים את הספר דרך העיניים שלכם, ואתם קוראים את כל הדברים הנפלאים בקשר שעומד לבוא, ואתם מסתכלים על התמונה של הבן זוג, והיא כאילו עדיין מצוירתת ונוצרת מול עיניכם, והיא עדיין מעומעמת ולא ברורה, אבל יש בה המון צבעים המון תנועה, ואתם יכולים לראות את כל התכונות שאתם מחפשים שם, את כל הדברים החשובים, ואולי דברים נפלאים אפילו יותר, שאפילו לא חשבתם עליהם עד עכשיו. ועכשיו כשאתם יודעים שהסיפור כבר נכתב, והוא מוכן להתרחש עבורכם, אתם יכולים לפתוח את העיניים במידה וסגרתם אותן ולהרגיש מצויין.








*      *        *


אם אתם זוכרים, בתחילת הפוסט סיפרתי לכם על משהו מאוד מיוחד שגיליתי על עצמי, שחשבתי שאני יודע. היו למעשה כמה דברים כאלה, ואחד מהם היה, כמה הזוגיות שלי חשובה בשבילי.


אם עשיתם את הטכניקה בעיניים פקוחות תוך כדי קריאה, ואתם רוצים להשיג תוצאות טובות אפילו יותר, ואתם חשים שיש צורך בכך, אתם יכולים לחזור על זה בעיניים עצומות. 


לטכניקה יש השפעה עצומה, והיא הולכת וגוברת ככל שעובר הזמן, וככל שנזכרים בכל מיני דברים שאולי רשמתם, כמו אילו תכונות אתם מחפשים מה חשוב לכם, ומה אצלכם ימשוך את האדם המתאים לכם.


שיהיה לכם המשך שבוע מצויין - שפי