איש אחד בא לרופא, ואומר לו "דוקטור, כל פעם שאני שותה תה, יש לי דקירות בעין" אז הרופא אומר לו "אולי תוציא את הכפית מהכוס לפני שאתה שותה".
אנשים שמבינים עניין, יודעים מה המשמעות האמיתית של כאב או בעיה. הם שם בשביל לעזור לנו. הכאב מאותת לגוף על משהו שצריך לטפל בו. בעיה היא פשוט אתגר שמראה לנו איפה אנחנו צריכים לצמוח.
הפתרון הכי בסיסי לבעיות הכי בסיסיות הוא לברוח מהן. כשהיינו עוד אנשים קדמונים, כאב של אש או של קוצים, או של רעב, או פחד מחיות מסוכנות עזר לנו בכך, שהוא כיוון אותנו לברוח ולשמור על עצמנו. אבל העולם שלנו מאוד שונה ממה שהוא היה אז. לפחות בשבילנו. בשביל חיות שאינן בני אדם, מנגנון הבריחה הוא עדיין הפתרון הכי טוב שיש להם, אבל אנחנו יצורים הרבה יותר חכמים ומתוחכמים. יש לנו שפה, אנחנו מסוגלים לחשיבה מורכבת, ובכל זאת ישנם הרבה מאוד אנשים, שפותרים את רוב הבעיות שלהם על ידי בריחה.
כמה פעמים קרה, שהפסקת לעשות משהו, כי פחדתם מהכאב שכרוך בו. או שאולי נמנעתם מהבעיה לגמרי.
האם אתם סובלים מקושי כלכלי?
האם אתם סובלים מעודף משקל?
האם אתם סובלים בגלל שאתם מעשנים?
האם אתם סובלים כי אתם לבד?
אם אתם סובלים מאחד מהדברים האלה, מיותר מאחד, או אולי גם מדברים אחרים. תעצרו שנייה, ותשאלו את עצמכם, ממה אתם בורחים?
האם לקחתם הלוואה גדולה, כיסיתם את האוורדרפט, אבל עכשיו מתחיל ליווצר לכם אוורדראפט חדש, ובנוסף - יש לכם הוצאה על ההלוואה שלקחתם?
האם אתם סובלים מעודף משקל, כי אתם מפחדים מלצאת להליכה, או מלוותר על סטיקים ואלכוהול?
האם אתם מפחדים מהאכזבה של לחזור לעשן אחרי שהפסקתם, או מכמה שזה יהיה חסר לכם אז אתם אפילו לא מתחילים גמילה?
האם אתם מפחדים מדחייה, או מכאב שעלול להיווצר ממערכת יחסים (שעוד לא קיימת) אז אתם לא ממש מחפשים מערכת יחסים חדשה?
אנשים חושבים לפעמים שבריחה מונעת את הכאב, והאמת היא שהבריחה בסופו של דבר יוצרת כאב יותר עמוק. מתי אנשים כן מטפלים בבעיות שלהם, כשהכאב נעשה כל כך גדול, עד שהם מתחילים לברוח מהכאב של למות בגיל 45 , 50 ולהשאיר את המשפחה לבד, במקום מהכאב של גמילה מסיגריות.
זה באמת טיפשי להמנע כל כך הרבה, רק בשביל להיות חייבים בסוף. כי בזמן שאנחנו עסוקים בלברוח, אנחנו גם מפספסים את כל הדברים הטובים שאנחנו יכולים להרוויח.
בואו נברח מהדברים הנכונים, בואו נראה את הדברים כפי שהם. אם אתם מעשנים קופסה ביום, אתם נותנים כסף שיכל לתת לכם חופשה מדהימה של שבוע בחול, לאנשים עשירים ורעים, שעסוקים בלהרעיל אתכם ובלשכנע אתכם שזה טוב לכם. אין לי מושג כמה עולה קופבת סיגריות, כמה עולה להיות מעשן, אבל אם נניח שזה רק 300 ש"ח בחודש. תחשבו שהיה בריון שהיה מגיע אליכם כל חודש, והייתם צריכים לשלם לו 300 שקל. כל החיים שלכם. לא משנה אם יש לכם או אין לכם.
האמת, אני הייתי לוקח את הבריון. בכיף, הוא לפחות לא מרעיל אותי, הוא רק מכריח אותי לשלם לו. אבל הסיגריות הן בריון שמן ומסריח ומגעיל, שמרעיל אתכם, את החברים שלכם את המשפחה שלכם, וגונב מכם את העתיד. אתם יכולים לברוח מהמחשבה הזאת כמה שאתם רוצים, אבל זאת האמת וזה לא ישנה את זה. רק דבר אחד ישנה את זה, להתמודד, להגיד לא עוד.
אם אתם רוצים לברוח מבעית עודף משקל, תעשו את זה בהליכה או על אופניים, לא בהדחקה. אתם יכולים לנסות להצדיק את האכילה ואת הבטלה, ולקרוא לזה הנאה מהחיים. רק שתדעו שכל פעם, שאתם מפליצים נוד מסריח שכזה (כן, אמרתי את זה - זאת האמת, אתם יודעים את זה) אז זה מה שהגוף שלכם חושב על התרוצים שלכם.
* * *
אני מקווה שנתתי לכם חומר למחשבה. כל יום הכמות של האנשים שקוראים את הבלוג הזה עולה, ועדין אני לא מקבל מספיק תגובות בפוסטים עצמם. אתם לא צריכים להשתמש בשם שלכם, אבל תגיבו, תשאלו, תעשו צעד.
ושיהיה לכם שבוע מצויין.
אנשים שמבינים עניין, יודעים מה המשמעות האמיתית של כאב או בעיה. הם שם בשביל לעזור לנו. הכאב מאותת לגוף על משהו שצריך לטפל בו. בעיה היא פשוט אתגר שמראה לנו איפה אנחנו צריכים לצמוח.
הפתרון הכי בסיסי לבעיות הכי בסיסיות הוא לברוח מהן. כשהיינו עוד אנשים קדמונים, כאב של אש או של קוצים, או של רעב, או פחד מחיות מסוכנות עזר לנו בכך, שהוא כיוון אותנו לברוח ולשמור על עצמנו. אבל העולם שלנו מאוד שונה ממה שהוא היה אז. לפחות בשבילנו. בשביל חיות שאינן בני אדם, מנגנון הבריחה הוא עדיין הפתרון הכי טוב שיש להם, אבל אנחנו יצורים הרבה יותר חכמים ומתוחכמים. יש לנו שפה, אנחנו מסוגלים לחשיבה מורכבת, ובכל זאת ישנם הרבה מאוד אנשים, שפותרים את רוב הבעיות שלהם על ידי בריחה.
כמה פעמים קרה, שהפסקת לעשות משהו, כי פחדתם מהכאב שכרוך בו. או שאולי נמנעתם מהבעיה לגמרי.
האם אתם סובלים מקושי כלכלי?
האם אתם סובלים מעודף משקל?
האם אתם סובלים בגלל שאתם מעשנים?
האם אתם סובלים כי אתם לבד?
אם אתם סובלים מאחד מהדברים האלה, מיותר מאחד, או אולי גם מדברים אחרים. תעצרו שנייה, ותשאלו את עצמכם, ממה אתם בורחים?
האם לקחתם הלוואה גדולה, כיסיתם את האוורדרפט, אבל עכשיו מתחיל ליווצר לכם אוורדראפט חדש, ובנוסף - יש לכם הוצאה על ההלוואה שלקחתם?
האם אתם סובלים מעודף משקל, כי אתם מפחדים מלצאת להליכה, או מלוותר על סטיקים ואלכוהול?
האם אתם מפחדים מהאכזבה של לחזור לעשן אחרי שהפסקתם, או מכמה שזה יהיה חסר לכם אז אתם אפילו לא מתחילים גמילה?
האם אתם מפחדים מדחייה, או מכאב שעלול להיווצר ממערכת יחסים (שעוד לא קיימת) אז אתם לא ממש מחפשים מערכת יחסים חדשה?
אנשים חושבים לפעמים שבריחה מונעת את הכאב, והאמת היא שהבריחה בסופו של דבר יוצרת כאב יותר עמוק. מתי אנשים כן מטפלים בבעיות שלהם, כשהכאב נעשה כל כך גדול, עד שהם מתחילים לברוח מהכאב של למות בגיל 45 , 50 ולהשאיר את המשפחה לבד, במקום מהכאב של גמילה מסיגריות.
זה באמת טיפשי להמנע כל כך הרבה, רק בשביל להיות חייבים בסוף. כי בזמן שאנחנו עסוקים בלברוח, אנחנו גם מפספסים את כל הדברים הטובים שאנחנו יכולים להרוויח.
בואו נברח מהדברים הנכונים, בואו נראה את הדברים כפי שהם. אם אתם מעשנים קופסה ביום, אתם נותנים כסף שיכל לתת לכם חופשה מדהימה של שבוע בחול, לאנשים עשירים ורעים, שעסוקים בלהרעיל אתכם ובלשכנע אתכם שזה טוב לכם. אין לי מושג כמה עולה קופבת סיגריות, כמה עולה להיות מעשן, אבל אם נניח שזה רק 300 ש"ח בחודש. תחשבו שהיה בריון שהיה מגיע אליכם כל חודש, והייתם צריכים לשלם לו 300 שקל. כל החיים שלכם. לא משנה אם יש לכם או אין לכם.
האמת, אני הייתי לוקח את הבריון. בכיף, הוא לפחות לא מרעיל אותי, הוא רק מכריח אותי לשלם לו. אבל הסיגריות הן בריון שמן ומסריח ומגעיל, שמרעיל אתכם, את החברים שלכם את המשפחה שלכם, וגונב מכם את העתיד. אתם יכולים לברוח מהמחשבה הזאת כמה שאתם רוצים, אבל זאת האמת וזה לא ישנה את זה. רק דבר אחד ישנה את זה, להתמודד, להגיד לא עוד.
אם אתם רוצים לברוח מבעית עודף משקל, תעשו את זה בהליכה או על אופניים, לא בהדחקה. אתם יכולים לנסות להצדיק את האכילה ואת הבטלה, ולקרוא לזה הנאה מהחיים. רק שתדעו שכל פעם, שאתם מפליצים נוד מסריח שכזה (כן, אמרתי את זה - זאת האמת, אתם יודעים את זה) אז זה מה שהגוף שלכם חושב על התרוצים שלכם.
* * *
אני מקווה שנתתי לכם חומר למחשבה. כל יום הכמות של האנשים שקוראים את הבלוג הזה עולה, ועדין אני לא מקבל מספיק תגובות בפוסטים עצמם. אתם לא צריכים להשתמש בשם שלכם, אבל תגיבו, תשאלו, תעשו צעד.
ושיהיה לכם שבוע מצויין.
