יום שלישי, 5 ביוני 2012

טאנטרה - מיניות ורוחניות

לפני די הרבה שנים קראתי ספר על טאנטרה.

כדי להמשיך אני הולך לדבר קצת על מין, אז אם זה משהו שהייתם מעדיפים לא לקרוא עליו, זה הזמן לסגור את העמוד אינטרנט הזה, ולחזור לפוסט אחר. 


טאנטרה בדרך כלל מקושרת למיניות, ובמיוחד לנושא של שליטה עצמית של הגבר, הגעה לאורגזמות יותר טובות, אפילו בלי ממש לשפוך. זה התיאור הפשוט והחסר של טאנטרה. הסיבה שטאנטרה זכתה לכזה פרסום, היא שבחלקו הגדול הוא מדוייק. טאנטרה מתרכזת דבר ראשון במיניות, ומטרגלת דברים שקשורים למין ולתפקוד מיני. הסיבה לכל זה,  היא שחוכמת הטאנטרה מתיחסת לצורך במין כצורך מאוד בסיסי וחשוב. גישה שבעיני עדיפה על התחסדות בנושא. 

אבל מעבר לזה, טאנטרה היא הסתכלות רוחנית.

עכשיו, חשוב שאני אציין, אני לא איזה מומחה לטאנטרה, אני מספר לכם את הדברים כמישהו שהיו לא חוויות מאוד נעימות בעיקבות תרגול טאנטרה, ושנהנה מהפירות של הלימוד של נושא זה, ורוצה לחלוק משהו מהחוויה אתכם. 

נחזור לנושא של טאנטרה כהסתכלות רוחנית. אז כפי שאמרתי מתחילים מהמיניות, שחלק גדול מהלימוד בשלב זה בתור גבר, הוא ללמוד לשלוט בשפיכה, עד למצב שלא חווים שפיכה, ואפילו חווים אורגזמה בלי שפיכה.  למה זה חשוב? לא כדי להפוך כל גבר לכלי במיטה, למרות שזה נחמד. החשיבות הייא, שהשפיכה, במיוחד כשהיא מהירה, היא סוג של בזבוז אנרגיה מינית. 

העובדה היא שככל שמקיימים סקס זמן יותר ארוך בלי שפיכה, ואפילו בלי לשפוך בכלל בסוף, האנרגיה הזאת הולכת וגדלה, וכתוצאה מכך האורגזמה היא יותר טובה. אחד התיאורים שנתקלתי בו הוא אקסטזה וזה תיאור טוב מאוד לנושא. 

עכשיו, מעבר לנושא הזה, יש את כל הנושא של התאמת אנרגיות מיניות בין שני הצדדים. דיברנו על הגבר, מבחינת הצד של האישה, הטאנטרה הופכת את האישה ליותר נינוחה וטבעית ביחס למיניות שלה, ובכך גורמת גם לה להנות יותר מיניות. ובאופן דומה לגבר, גם האישה לומדת אייך להגדיל את האנרגיה המינית שלה. ולהנות ממנה יותר. 

ככל שהאנרגיות המיניות של הגבר והאישה יותר מתואמות, והם שניהם בטוחים יותר במיניות שלהם, הם שניהם יותר נוכחים, בקשר ביניהם, בין אם זה בסקס, בחיבוק, בסתם מגע של יד. וזה הרווח האמיתי של טאנטרה, להיות נוכח. 

טנטרה מתיחסת לקו הזמן כקו אופקי, כאילו הזמן מתקדם מנקודה לנקודה. והיא שמה דגש על פיתוח הסתכלות אנכית. כלומר באותו רגע בזמן שאתם נמצאים, לחוות את אותו הרגע במלואו, להיות פתוחים אליו מרוכזים בו, להנות מהדבר שאתם עושים באותו רגע. להיות נוכחים.

כשאתה אוכל אתה אוכל, כשאתה ישן אתה ישן, כשאתה עובד אתה עובד, כשאתה אוהב אתה אוהב. לעשות את מה שאתה עושים באותה נקודה, ולחשוב עליו, ולחוות אותו עד הסוף. 

לחשוב כך ולהתנהג כך, נותן אין סוף תחושות של הנאה מכל דבר. דבר פשוט כמו לנשום, או לאכול תפוח, או לחבק מישהו, הופך במהרה לחוויה עשירה מאין כמותה. זה כמו לחיות את החיים עם נקודת הסתכלות של ילד קטן, עם כל התמימות, והאופטימיות. זו חוויה מיוחדת.

הסיבה שנזכרתי בטאנטרה, היא שיצא לי להיזכר בתקופה מסוימת שהייתי מאוד מאושר בה, למרות שהיה לי הרבה פחות ממה שיש לי עכשיו. ונזכרתי שתרגול טאנטרה על כל מרכיביה, היה חלק  יום יומי מהחיים שלי באותו זמן, ולגלות כמה אושר זה נותן, בפעם הראשונה בחיים, כשזו חוויה חדשה בצורתה זה היה נהדר. רק להזכר בזה, גרם לי להרגיש מצויין, ועכשיו אני חושב לקנות ולקרוא שוב את אותם ספרים שקראתי בזמנו. אני חושב שנתתי אותם לאנשים שהיו צריכים אותם יותר ממני.

אז שיהיה המשך שבוע, סוף שבוע מצויין לכם. אנחנו נוסעים מחר לחו"ל לפסטיבל באנגליה, אז אני לא אהיה בארץ עד יום שלישי שבוע הבא. אז תהנו בינתיים. ושאחרי הסוף שבוע שיהיה לכם שבוע מעולה. 

יום שבת, 2 ביוני 2012

אתם חשובים

היום יום ראשון, תחילת שבוע.

עוד יום.

אילו מחשבות אתם תחשבו היום?

האם אלא יהיו מחשבות שמחות, שירגמו לכם הרגשה טובה, או שלא. האם אלה יהיו מחשבות של הכרת תודה על מה שיש לכם. האם אלה יהיו מחשבות, על כמה אתם נהדרים, על כמה אתם גאים בעצמכם, על כמה אתם מאושרים עכשיו כש... או שלא. האם תהיו אנרגטיים, ומלאי רצון לעשות, האם - תתמקדו בכאן ועכשיו?

לא משנה אילו מחשבות יהיו לכם, אני יודע שיהיו לכם. זה מה שמיוחד בכם, זה מה שמיוחד בי. אנחנו מכונות שמיצרות מחשבות בכל רגע ובכל זמן. והמחשבות האלה משפיעות על מה שאנחנו מרגישים, מה שאנחנו אומרים ומה שאנחנו עושים.

למה בן אדם אחד, חושב בצורה אחת ולמה אחר בצורה אחרת?

אולי זה כמו שפה, הרי אם היינו נולדים באנגלייה, הינו מדברים אנגלית, אם היינו נולדים בערב הסעודית, היינו מדברים ערבית, אם ביפן, היינו מדברים יפנית. אז כמו שאנחנו לומדים שפה, אנחנו לומדים לחשוב, בצורה המיוחדת לנו. 

על מה תינוקות חושבים?

על כאב ועונג, אלו הדברים שעוזרים להם ללמוד, ללמוד שרעב זו כואב, ולאכול זה עונג, שחיבוק זה עונג, אבל עייפות זה כאב. בסופו של דבר, זה מה שגורם להם ללמוד לדבר, לזחול ללכת, ובסופו של דבר להפוך אלינו, אנשים גדולים. ובמהלך הדרך אנחנו גם לומדים אייך לחשוב, ועל מה לחשוב. 

מה שבאמת מעניין, זה שכמעט כל בני האדם, לומדים לחשוב על מה עושה אותם חשובים. ובאיזו דרך. האם הם חשובים כי הם יהודים, העם המובחר לפי דתם. או אולי כי הם נוצרים, שהולכים בדרכו של ישו. אולי הם חשובים כי הם תושבי מדינה מסוימת, עם דגל אדום כחול ולבן. אולי כי הם עשירים, אולי כי הם משכילים, אולי כי יש להם חוכמת רחוב, ואולי כי הם פשוט החליטו כך. העיקר להבין שאתה חשוב, יצר בסיסי.


ומה קובע אם אתה חשוב? התפיסה שלנו בעיני עצמנו, ואייך אנחנו חושבים שאנשים אחרים תופסים אותנו. וזה משפיע.

משפיע על מה אנחנו אוכלים, מה אנחנו שותים, מה אנחנו רואים, עם מי אנחנו מסתובבים, מה אנחנו לומדים, במה אנחנו עובדים, מה אנחנו אומרים. המון מאמץ כדי שאנשים יתפסו אותנו בצורה מסוימת. 

אה הבנתי, אתם מעל זה?

יכול להיות, אבל נשאל שאלה כזאת. נניח שעשיתם החלטה אמיצה, החלטתם ללכת ללמד רפואה, לעבוד במקצוע מכובד כרופאים, ולעזור לאנשים, למעשה לתרום חלק גדול מהחיים שלכם לטובת הכלל. אבל נניח שמסיבה מסוימת, אף אדם שאתם מעריכים את דעתו, משפחה, חברים אנשים אחרים, אף אחד אחר לא יאהב את זה. להפך הם יגידו דברים כמו. "איזה בזבוז של זמן ושל אנרגיה", "לא יהיו לך חיים", אף אחד לא יעריך את מה שאתה עושה, זה סתם". "אז מה - תהיה רופא חשוב... בולשיט כזה". ועוד כל מיני דברים בסגנון הזה.

אם זה מה שאנשים היו חושבים על רופאים, לא היו לנו רופאים. ו... יכול להיות שכדאי שנשים לב לזה, כי איזה עוד מקצוע הוא ממש חשוב, אבל אנשים לא מכבדים עליו כבוד? והמשכורת שלהם לא מיצגת את התרומה שלהם. זה נכון - מורים.
ומה אנחנו חושבים על מורים, ועל מערכת החינוך שלנו בכלל. הם זה מקצוע מכובד וחשוב בישראל? האם הוא צריך להיות? למה?

כולם יודעים לענות על זה. אבל אם מישהו יבוא ויגיד לי שהוא מורה, הדבר הראשון שאני אעשה זה לרחם עליו. אבל מה זה אומר על האנשים שיחנכו את הילדים שלי, שהם עובדים מזה בחוסר ברירה? שאני אשלם כסף למוסדות לימוד פרטיים רק כדי שלילד שלי יהיו מורים שאכפת להם?.... 

זה גורם לי לחשוב... מה איתכם. 

עכשיו בואו נחשוב לסיום על מצב כזה - וזו הפואנטה האמיתית של  הפוסט הזה, כל השאר היה חימום - כל השאר היה רק להראות לכם, לגרום להקשיב, כדי שתשימו לב כמה הנקודה הבאה היא חשובה.

נגיד שהייתם חיים בעולם, שבו אתם הייתם אוהבים מישהו, אבל מי שהייתם אוהבים אותו היה אוהב מישהו אחר, ומכם... לא ממש היה אכפת לו. היה מן חוק כזה, שבעצם אף פעם לא הייתם יכולים למצוא בן או בת זוג, כי כמו שאתם הייתם אוהבים מישהו אחר, ומתעלמים מכל השאר, אותו דבר היה נכון בשביל כל האחרים.

לא נשמע משהו?

ובכן תנחומי, כי אנחנו סוג של חיים בעולם כזה. 

שימו לב, ביליתם עכשיו בלקרוא פוסט שלם על המחשבות שלכם, ועל אנשים אחרים. ולמרות שכל מי שקורה את הפוסט יכול להזדהות אם כמעט כל מה שנאמר בו, מה אנחנו באמת עושים.

אנחנו חושבים על עצמנו. אנחנו ממוקדים בעצמנו. אנחנו שואלים שאלות טיפשיות כמו "למה לא אוהבים אותי", "למה הם לא שמים לב אלי", או  "למה לא מעריכים אותי בעבודה" וכל מיני מחשבות מטומטמות. אבל אנחנו מתעלמים לחלוטין מזה שאנחנו מוקפים אנשים שהם בדיוק כמונו, עם מחשבות ורגשות וצרכים. ובעוד שאנחנו עושים שמים וארץ כדי שאנשים יתיחסו לרצונות ולרגשות שלנו. אנחנו לא פתוחים וחושבים על הרגשות של הצד השני. 

זוכרים בהתחלה ששאלתי אתכם אילו מחשבות תחשבו היום, אז אני אשאל עכשיו את השאלה האמיתית - אילו מחשבות תחשבו היום על אנשים אחרים?

באילו רמה יהיו המחשבות האלה, האם תחשבו עליהם כאנשים חושבים ומרגישים, חשובים - ממש כמוכם, או שהם יהיו סתם תפאורה להצגת יחיד שלכם, ההצגה ה"מאוד מעניינת" של אני קם עוד בוקר ועובר את החיים כשאני עושה את אותם דברים וחושב את אותם מחשבות. 

הבחירה בידכם, make it a good one 

ושיהיה לכם יום מצוין, ושבוע מעולה.

וכל מי שנוסע לפסטיבל דאוונלוד, נתראה שם :)